בנאומו בכנס ירושלים, בחר הרב יצחק נריה להציב מראה מול פניה של הציונות הדתית. היו שציפו לראות במראה רק צבעים ורודים ולשמוע שירי הלל, אך הרב נריה העז להציג גם חסרונות, נקודות לתיקון ולשיפור. כמובן שמיד נזעקו ממקום רבצם כל טובי הטוקבקיסטים ורבני הפייסבוק ויצאו למתקפה מוחצת כנגד הרב הסורר שהעז 'להתחרד' ולומר שעולם התורה שלנו חסר עתודה ותמיכה ציבורית. הרי אנחנו הציבור הכי מושלם בארץ.

אז בואו נעשה קצת סדר בעובדות.

א. הרב יצחק נריה מוביל כבר כמה שנים ארגון נפלא שעוסק הן בסיוע לנזקקים ומעוטי יכולת והן, להבדיל, בתמיכה מכובדת בלומדי התורה בכל הישיבות הציוניות-דתיות. כל מי שטוען שהרב נריה מוחק ישיבות מסוימות מוזמן להיכנס לאתר 'אחד לאחד' ולהיווכח שגם ישיבת הר עציון וגם ישיבת ירוחם נמצאות ברשימה כמו גם ישיבות מרכז הרב, רמת גן ועוד. אז ברור שאין פה בכיינות שנובעת מחוסר מעש אלא ביקורת שעניינה לבנות ולטפח את עולם התורה הדתי לאומי.

ב. הרב נריה מיקד את ביקורתו בשתי נקודות: העדר עתודה רוחנית משמעותית בציבורנו. והעדר תמיכה ציבורית בלומדי התורה הן מבחינה כלכלית והן מבחינה תרבותית. הבה נתבונן בטענות:

כל מי שלומד/למד פעם ברצינות יודע שללא עמל של שנים ביום ובלילה אי אפשר להיות תלמיד חכם רציני ופוסק הלכה בסדר גודל משמעותי. אני לא מדבר על דקלום קיצור שולחן ערוך אלא על יכולת פסיקה בנושאים חדשים ובדינים מסובכים ומורכבים. עוד יותר פשוט שאי אפשר להיות תלמיד חכם בעל תפיסה אמונית מעמיקה ופורייה מלימוד של חמש או שש שנים. אם כן בואו נבחן כמה אברכים מבוגרים יש בישיבותינו. בישיבת הגוש למשל, בה יש כ-450 תלמידים ישנם כמאה אברכים בלבד. וכמה מתוכם ישארו בישיבה מעל 10 שנים? וכמה מתוכם יצאו תלמידי חכמים גדולים? ותחשבו לבד כמה אברכים כאלה יש בישיבות קטנות יותר.

אז על איזו עתודה רוחנית בדיוק מדברים כל אותם רבני פייסבוק? האם אנו מחפשים אנשים מבריקים בעלי תואר 'רב' וחסרי להט קודש או תלמידי חכמים שכל גופם כאש ופניהם מאירות מאור התורה?

בואו נודה: חסרה לנו עתודה רוחנית ואנו גם לא בדיוק מטפחים אותה וזו בדיוק הטענה השניה של הרב נריה.

ג. כאברך שלמד כמה שנים בישיבה וגדל ביישוב דתי לאומי אני יכול להעיד שאין הרבה אהדה למי שבוחר להישאר בישיבה מעבר לנורמה של שנתיים שלוש לפני הגיוס ויש הרבה מאוד תהיות והערות על הדרך הלא הגיונית בה הוא צועד. האווירה החברתית הזו היא שמובילה למצב הכלכלי הקשה של רבים וטובים מהאברכים בני הציונות הדתית. באופן ישיר ומתבקש נפגעת גם יכולתם הלימודית של האברכים שנאלצים לעסוק בניקיון ובעבודות צדדיות בכל רגע פנוי מזמנם. כדי ללמוד היטב צריך להיות שקוע בסוגיות, צריך פנאי נפשי וריכוז גבוה וצריך גם זמן. כל אלו חסרים לאברכים רבים בשל מצבם הכלכלי ופוגעים בטובי בנינו. ובעצם, עם ישראל כולו נפגע מכך.

אז כן אחים ואחיות יקרים, תנו כבוד לתורה, תנו יחס מכובד ונאה לבחורי ישיבה ולא רק ליוצאי סיירות, בואו מדי פעם לכמה שעות לימוד בישיבה הקרובה, חתמו עוד היום על הסכם יששכר וזבולון עם ישיבה ציונית דתית שקרובה לליבכם והעיקר פנו מקום של כבוד לתורה בליבכם.

זו חובתינו הפרטית ואחריותנו הלאומית.

=======

הכותב הוא תושב ירושלים, בוגר ישיבה גבוהה.