אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

חסידי הדמוקרטיה אוסרים עלי לחשוב/ דעה

התודעה הצבורית ערבבה בין המונח דמוקרטיה לבין המונח שוויון. אלה הם שני מושגים שונים, אך פה מאיימים עלי, או שתיישר לפי הקו - או שנגיד שאתה מהרעים

חסידי הדמוקרטיה אוסרים עלי לחשוב/ דעה
  (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

גורמים שונים בקרב קובעי דעת הקהל בישראל, מבקשים ליצור טשטוש בין ערך הדמוקרטיה לבין ערך השוויון. אבל טעות היא בידם. והגיע הזמן ללמוד להבחין בין שני הערכים האלה. (וכבר כתבתי על כך בעבר מאמר באתר זה).

דמוקרטיה פירושה שלטון העם. עיקרה של הדמוקרטיה הוא שרק העם (או נציגיו הנבחרים), קובעים את הדברים החשובים. השיטה הדמוקרטית מניחה שהעובדה שהאדם נולד מלך לא בהכרח הופכת את דבריו לנכונים יותר. השיטה הדמוקרטית מניחה (אם כי גם הנחה זו מעולם לא הוכחה) שככל שיותר אנשים ישקלו את הדברים, כן רבים הסכויים שהם יגיעו להחלטות נכונות יותר. ככל שהדברים יעמדו לבקורת של אנשים רבים יותר, כן רבים הסכויים שההחלטות שתתקבלנה תהיינה נכונות יותר. ובכלל, הארץ שייכת לכל העם, ולכן מן הראוי לתת לכל העם להכריע. העם הוא הבעלים של הארץ ולכן הם הוא השליט. דמוקרטיה היא שלטון העם.

אבל היום סבורים אנשים רבים שלא רק העם צריך לשלוט, אלא גם בני עמים אחרים. זרים. התודעה הצבורית ערבבה בין המונח דמוקרטיה לבין המונח שוויון. אלה הם שני מושגים שונים.

יש להבחין אפוא בין דמקרטיה לבין שוויון, אלה שני ערכים שונים. ולא מפני שמבחינה היסטורית אלה שני ערכים שונים. (כפי שנכתב לאחרונה, במאמר שאני מסכים עם רוב טענותיו, אך לא עם הטענה הזאת) ממש לא מעניין מה היה ביון העתיקה, מעניין מה נכון ומה מתאים במדינת ישראל של היום. במדינת ישראל נכון שהעם ישלוט, כי המדינה שייכת לעם. אבל לא נכון שגם זרים ישתתפו בשלטון. מדובר כאמור בשני ערכים שונים, כפי שהסברנו בקצרה לעיל, ובמאמר הקודם שעסק בכך. (וכפי שהארכתי ובארתי במאמר ההוא, היום דווקא הערך הבסיסי של הדמוקרטיה לפיו העם הוא השליט, נשחק עד דק, עד שלא נותר ממנו דבר, ואריסטוקרטיה משפטית מנהלת את העם).

אבל השמאל מתעקש. השמאל טוען שהדמוקרטיה היא חבילה של ערכים. השמאל מציב בפנינו אולטימטום: קבל את כל החבילה. אם אתה רוצה להיות דמוקרטי – אתה חייב לקבל את כל חבילת הערכים בלי לשאול שאלות.

כשמנסים לכרוך יחד חבילה של ערכים ולומר לי "או שאתה מקבל הכל או שאתה לא מקבל כלום", בעצם אוסרים עלי לחשוב. מונעים ממני את הזכות הדמוקרטית הכי בסיסית שיכולה להיות: לחשוב ולבחון באופן חופשי וענייני כל ערך לגופו.

ולמעשה, האלימות והכפיה המחשבתית כאן היא הרבה יותר חמורה. שהרי את מי שכורך את כל הערכים יחד, יש לשאול שאלה בסיסית: למאי נפקא-מינה? מה זה משנה אם אני מקבל את כל החבילה או שאני מקבל חלק ממנה? מי מפקח עלי. ובכן: הנפק"מ היא פשוטה: האם תוכל להתהדר בתואר מדינה דמוקרטית, או שנודיע לכולם שאתה מהרעים.

בקצור: מנסים להלך עלינו אימים ולמנוע מאתנו לחשוב באמצעות האיום ש"אם לא תתיישר לפי הקו – תהיה מהרעים". בצל האיום הזה דורשים מאתנו לא לחשוב, אלא לקבל כתורה מסיני את הערכים של הצד המאיים. כשמאיימים עלי באיום כזה, אני אומר: "טוב, אם כך, אז אני מהרעים. למרות שאני מאד בעד שלטון העם, אני מהרעים. תאמר עלי מה שבא לך, וכך לא אהיה אנוס לקבל את ערכיך בלי לחשוב. אחרי שאהיה חפשי לחשוב כרצוני, נוכל להתחיל לשקול ברצינות כל ערך, כל ערך בפני עצמו, ולחשוב בחופשיות מה נכון ומה מתאים למדינת ישראל. כל עוד מונעים ממני לחשוב – אז בסדר, אני מהרעים. כך לא תוכלו לסחוט אותי באמצעות כותרות ותארים".

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו