[ראיין: הרב מרדכי ציון]

ש: כיצד להתייחס להחלטה להעביר בצה"ל את התודעה היהודית מהרבנות הצבאית לאגף כח אדם?

ת: השתגעו.

ש: השתגעו?! זה לא בטוי חריף?! זו לא האשמה חמורה?!

ת: לא. זה לימוד זכות. כי אם לא השתגעו, אלא מבינים היטב מה עושים זאת ומה יקרה, הרי הם מחריבים את צה"ל, וזה דבר חמור מאוד.

ש: למה בכך מחריבים את צה"ל?

ת: כי צבא זה לא רק נשק. צבא זה גם רוח, צבא זה גם מוטיבציה. בצבא צריך מסירות נפש, נחישות, אחריות, דבקות במטרה, רצון ועוד הרבה תכונות נפש חשובות. בשביל זה צריך מוטיבציה גבוהה, רוח פנימית חזקה.

ש: גם בצבאות הגויים?

ת: בודאי. למשל ברוסיה, לקחו קצינים קרביים מעולים, ועשו אותם פוליטרוקים, כלומר מסבירים פוליטיים-אידיאולוגיים, מתוך הבנה שצבא צועד על רוחו. קל וחומר בעם ישראל שכוחנו העיקרי הוא הרוח. בזכות רוח פנימית, החזקנו מעמד בגלות אלפיים שנה, בזכות הרוח עסקנו בנין הארץ, בשיבת ציון, בהקמת המדינה ובכל מלחמות ישראל.

ש: מה כל זה שייך לתודעה היהודית?

ת: ב"ה הם מפיחים רוח בצבא, גם אצל דתיים וגם אצל חילוניים. כמובן, גם חיל החינוך הם אנשים טובים, עם הרבה רצון טוב, אבל המסרים שלהם יכולים להרוג עם חי, קל וחומר לא להקים לתחייה עם שהיה מת אלפיים שנה. אין זו טענה אישית נגדם. הם עושים כמיטב יכולתם, ומלמדים מה שהם בעצמם למדו. אבל אלו מנות רעב, שמשאירים תשוש עם צמא רוח.

ש: אלו שעשו את השינוי לא מבינים את זה? מה קרה להם?

ת: לצערנו התשובה ידועה מזמן. פרשת קורח. הוא קינא במשה רבינו. הקנאה ,התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. חיל התודעה היהודית מכח הרבנות הצבאית פועל פלאים, וחיל החינוך משעמעם. אז מקנאים. זה קורה. גם אנשים חשובים לפעמים מקנאים, ואחר כך עוטפים את זה ברציונליזציה למפרע.

ש: יש שטוענים שבתודעה היהודית עוסקים בכפיה דתית ובהחזרה בתשובה?

ת: שקר וכזב. לא שאנו נגד חזרה בתשובה, ודאי אנו בעד, אך הם לא עוסקים בזה, אלא מעוררים את הנקודה היהודית הכלל-ישראלית, וכולם שמחים לשמוע. אפשר לבדוק זאת בדפי משוב שיש אחרי כל הרצאה.

ש: אבל הם אומרים דברים מתוך המקורות?

ת: בודאי. אבל מה שאתה קורא "מקורות", שייך לא רק לדתיים אלא לכל כלל-ישראל, שייך להיסטוריה של עם ישראל,שייך לרוח של עם ישראל. אמר מי שאמר: עם שיש לו עבר, יש לו עתיד, עם שאין לו עבר, אין לו עתיד. מה שנאמר על ידי התודעה היהודית אינו "דתי" אלא "יהודי". אדרבה, אלו שהשתגעו ורוצים לשנות, הם עוסקים בכפיה אנטי-יהודית.

ש: זה קשור לאיחוד האירופאי? מה זה נוגע להם?

ת: כך טוענים חוקרים רבים. האיחוד האירופאי רוצה להפסיק את מה שנקרא הסכסוך במזרח התיכון, ולפי דעתם זה יושג כאשר מדינת ישראל תוותר על רוב שטחיה לטובת הערבים. לשם כך יש להחליש את צה"ל, ואז בלית ברירה, נצטרך לוותר. לכן הם תומכים ארגונית וכספית בכל מהלך שמחליש את צה"ל. למשל הם מעדיפים רבנים רפורמים וקונסרבטיבים.

ש: אבל האם אין רשות לצה"ל להחליט מה יקרה בתחומו?

ת: לא. כדי להחליט יש לדעת. את ההחלטות מה היא יהדות אמיתית, ואיך מלמדים יהדות, ישאירו לתלמידי חכמים, ויתעסקו הם בצבא. וכן החלטות כיצד מגיירים. מספרים שפעם אמר סטלין: אני נשיא של המדינה עם הכי הרבה שטח. הגיב רוזוולט: ואני נשיא של המדינה עם הכי הרבה כסף. אמר וייצמן: ואני נשיא של המדינה עם הכי הרבה נשיאים. כך בימינו, יש בארצנו כששה מיליון יהודים, כלומר ששה מיליון נשיאים, ששה מיליון ראשי ממשלה, ששה מיליון רמטכ"לים, ששה מיליון רופאים, ששה מיליון פסיכולוגים, ששה מיליון כלכלנים וכמובן ששה מיליון רבנים. כל אחד רב, כל אחד תלמיד חכם, כל אחד פוסק הלכה, כל אחד יודע הכל. אבל בחיים צריך קצת שכל וקצת ענווה.

ש: כלומר?

ת: פעם פנה ראש הממשלה לאישים רבים בשאלה: מיהו יהודי. אבל זו שאלה לתלמידי חכמים. והתשובה היא: מי שאמו יהודיה או שהתגייר כהלכה. וכן לענייננו, מהו צבא יהודי? צבא שרוחו יהודי, אמונתו יהודית, לימודיו התרבותיים יהודיים.

ש: ובסיכום?

ת: לבטל החלטה אומללה זו. להוסיף רוח, להוסיף גבורה.