בן דהן: משרד הדתות תוקע את כל מה שבנינו

סגן שר הבטחון הרב אלי בן דהן מהבית היהודי משוחח עם סרוגים על אירועי השבוע האחרון במגזר, על ההצלחה החלקית בשמירה על ענף התודעה היהודית, על משרד הדתות אותו עזב שלדעתו נמצא בקיפאון, על היחסים עם שר הבטחון וגם על פרישת ינון מגל, הביקורת של הרב יצחק יוסף על החינוך הדתי והפעילות שלו ביו"ש.

את הרב בן דהן תפסנו לאחר כנס בנושא הרמב"ם שנערך בסמוך לקברו בטבריה.

השבוע הוחלט להעביר את ענף התודעה היהודית מהרבנות הצבאית לאגף כח אדם, רבנים בציונות הדתית התנגדו למהלך, אבל חברי הכנסת שותקים, איך זה יכול להיות?

אנחנו התייחסנו בכמה הזדמנויות. אולי בנט לא התייחס לכך בפומבי, אבל הוא השתדל לפעול בדברים האלה.

בסך הכל יש פה אמיבוולנטיות מסוימת, מצד אחד זה לא שאנחנו נתערב בפעילות של הצבא בתוכו פנימה. מצד שני אנחנו כמי שהזהות היהודית של המדינה, התחושה של צדקת הדרך, האמונה והביטחון במלחמות שלנו, זה אחד הדברים בעלי החשיבות הגדולה שלנו.

אנחנו נעים בין שני הקטבים האלה. בזכות הפעילות שלנו, הרווחנו שהתודעה היהודית לא עבר מהרבנות אל חיל החינוך כמו שהייתה הכוונה לכתחילה, אלא זה עבר לראש אכ"א. יש סיכום שראש ענף התודעה היהודית הראשון, שהוא איש הרבנות הצבאית שמכיר ויודע את כל הפעילות של התודעה היהודית, הוא יוכל לקבוע דפוסי עבודה ולהביא את התכנים שהרבנות הצבאית קיבעה לעצמה גם הלאה.

בתור סגן שר הבטחון, אין לך אפשרות לשנות או להשפיע על ההחלטה הזו?

ההחלטה מתקבלת על ידי הרמטכ"ל, אין אפשרות לאנשים מחוץ לצבא להתערב. זו החלטה של הרמטכ"ל ואני משער שהוא עדכן את שר הבטחון והשר אמר את עמדתו, אבל לי בוודאי כסגן שר בטחון אין לי מעמד בצבא – זה לא בתחום הסמכויות שלי, גם שר הבטחון לא נוטה להתערב ברמה פרטנית של מיקומה של יחידה וכו'. זה ממש נושא פנימי של הצבא, אבל עדיין בגלל שהוא נושא חשוב אז חובה עלינו להביע את עמדתנו.

אז עכשיו השאלה היא הפוכה, אם זה נושא פנימי של הצבא, למה בכלל להתערב?

הסברתי למה, כי אני חושב שאנחנו עדיין כמי שרואה את עצמה כמפלגה דתית ציונית לאומית, שאלה הערכים שלה, אנחנו רוצים שהערכים האלה יונחלו גם לחיילים. שלא יהיה מצב שחייל יקבל תכנים שהם יוצרים בו ספקות בצדקת הדרך שלו, ספקות במהלך הצדק שהוא יוצא לקראתה, בסופו של דבר התודעה היהודית באה לידי ביטוי בצורה בולטת, לפני מבצעים ולפני יציאה לקרב. דווקא אז הלב נפתח יותר ואז אפשר לשמוע תכנים שבמהלך השנה הרגילה לא שומעים, וזו הייתה חובתנו שהתכנים האלה שמבטאים את הקשר הבלתי מתפשר בין עם ישראל ובין ארץ ישראל, ואותו צריכים להנחיל. ולא כמו אלה שאומרים שצריך להכיל ולשמוע את הצד השני – מה שיוצר מעגל של ספקות ועוד לפני המלחמה.

האם מדובר בכישלון של הציונות הדתית?

קודם כל אני חושב שהצלחנו למנוע את ההעברה לחיל חינוך, שם הרוח היא שונה והתכנים שונים מהרבנות הצבאית. אני מסכים שלא הצלחנו להשאיר את זה לגמרי תחת הרבנות הצבאית. אני מקווה שאם הרוח של הרבנות הצבאית תהיה בענף החדש – אולי 'מעז יצא מתוק' וזה אפילו יותר טוב.

משרד הדתות תקוע

אנחנו היום בדיוק שנה אחרי הפריימריז בו הגעת למקום גבוה, וכל הסוגיות של דת ומדינה שבכנסת הקודמת העסיקו את הבית היהודי, פתאום יש דממת אלחוט ושקט. מה קרה?

הממשלה הזו היא הומוגנית, אף אחד לא רוצה להוביל מהפכות או שינויים בכל תחום הרבנות. אני מודה – הבית יהודי לא נמצא במשרד הדתות, כך שחלק מהדברים שאני התחלתי להוביל בקדנציה הקודמת נעצרו, ואני מאוד מצטער על כך. התחלתי מהלכים חשובים כמו צמצום המועצות הדתיות, שינוי השיטה לבחירת המועצה הדתית, ניתוק הפוליטיקה מהמועצות הדתיות וכל הנושא של המהפכה בכשרות, בתי העלמין והסדרת היחסים בין האזרח ובין חברות קדישא – כל זה כרגע נעצר.

למה ש"ס תוקעים את זה, כי זה לא נוח להם?

אין לי מושג. אני לא יודע. הצלחתי להגיע להסכמות עם האוצר ומיניתי תוך שנה 70 רבנים בהתיישבות העובדת. אני לא רואה זה מעניין מישהו היום למנות רבנים בישובים – זו מהפכה אדירה להביא למושבים ששנים רבות לא היה בהם רב, מישהו שיכול לסייע לטפל בנוער, לטפל בכל התחום הרוחני של הישוב. ואני לא רואה שמישהו מטפל בזה.

הבוקר התפרסם כי נעצר הליך המיחשוב של המועצות הדתיות ו-45 מיליוני שקלים הלכו לפח.

בפרויקט הזה הייתה הסכמה בינינו ובין האוצר כדי לקדם את המיחשוב, מה שהיה מקדם הן את העובדה הפנימית של המועצה הדתית והן בקשר בין המועצה ובין האזרח והן בקשר עם משרד האם. גם אני שמעתי כמוכם את הידיעה, אבל אני לא יודע להגיד למה ואיך? זה נשמע לי מאוד מוזר ואני מקווה מאוד שזה לא יקרה.

מצטערים על לכתו של ינון

מה קורה בתוך הבית היהודי, איך המפלגה מתאוששת מפרשת ינון מגל?

תראה, ינון מגל בהחלט היה חבר כנסת חדש שהכניס רענון בסיעה ופן חדש ביכולת שלו והקרבה לכלי התקשורת עם הניסיון שלו, שלרובנו לא היה – וזו הייתה פגיעה קשה, הפסדנו מישהו שיכול היה להביא את המסרים של המפלגה לתקשורת וזה חבל מאוד. אני חושב שהמפלגה עברה את זה, הצטערנו ועכשיו מתקדמים קדימה.

במבט לאחור אתה חושב שהוא היה צריך לפרוש?

אני אישית בשלב הראשון לא חשבתי שהוא צריך לפרוש. אמרתי שאני משבח את העמדה בה הוא נקט, שהוא לא התחמק, הוא לא התעלם והודה שהיו אמירות שלא היו צריכות להאמר וביקש את סליחתן של מי שנפגע ממנו. כיון שאחר כך שהיו רמזים שהיו עוד נשים ועוד דברים, אז הוא ומשפחתו עשו את החשבון שזה מחיר כבד מדי שהוא ומשפחתו צריכים לשלם כדי להישאר בפוליטיקה ולכן הוא עזב.

אני מקווה שהמהלך של שילוב אנשי אמונה ואנשי ארץ ישראל שאינם חובשי כיפה יום-יום לא ייפסק. זהו מהלך חשוב ואני מקווה שנמצא את האנשים המתאימים שמצד אחד יקבלו את היסודות של מפלגת הבית היהודי ומצד שני יהיו כאלה שיוכלו לדבר אל הציבור הרחב והוא יראה בהם דמויות לחיקוי.

ההסכם הקואליציוני לא קוים

אם נחזור לתפקיד שלך במשרד הבטחון, יש תחושה בציבור ששר הבטחון לא כל כך סומך עליך. הוא לא נותן לך סמכויות, הוא שולח אותך לדבר בשמו בכנסת במקומו, אבל כשזה מגיע לתכל'ס אין לך את הכלים לפעול.

זה נכון שאם חשבנו שההסכם הקואליציוני שבו נאמר שלבית היהודי יהיה סגן שר במשרד הבטחון שאחראי על המנהל האזרחי – יקוים, אז לצערי הרב ההסכם לא קוים. אני לא חושב ששר הבטחון לא סומך עלי, על דבר כזה אין מה להישען, אני לא אדם שאי אפשר להישען עליו, אלא יש לו השקפת עולם שסמכויות שלטוניות שניתנות לו, שר הבטחון רוצה לשמור אותן לעצמו ולא לחלק אותם לאחרים.

צפו: בן דהן מובך במליאת הכנסת (צילום: ערוץ הכנסת)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2015/05/11231485_10152909896048697_595316679_n.mp4]]]

לצערי בממשלה הזו יש דוגמה נוספת – השר חיים כץ הדיר את רגליו של סגנו משולם נהרי ולא נתן לו לעשות כלום, הוא אפילו לא נפגש איתו. אני יכול להגיד שאני כן נפגש עם שר הבטחון ומנהלים שיחות ודיונים, אבל יש מציאות שצריך להכיר אותה שלא כל שר רואה בעין טובה ויתור על סמכויותיו לטובת סגן במשרד שלו.

אני כן יכול להגיד שאני עוסק ומקדם את נושא התשתיות ביהודה ושומרון – נושא שכבר שנים מדברים עליו ולא עשו כלום – עכשיו נמצאים באמצע העבודה על כביש עוקף אל-ערוב ועוקף חווארה, ועוד דברים נוספים שנוגעים לתאורה בצמתים ובכבישים, ומרכיבי הבטחון בהתיישבות, ובבחינה הזו אני מרגיש שאני כן מקדם. עכשיו אני נכנס לנושא של השוואת החקיקה ביהודה ושומרון בצורה הרבה יותר מעמיקה ואני מקווה שבחודשים הקרובים נוכל להחיל יותר חוקים בעלי משמעות שיקלו על החיים של התושבים ביהודה ושומרון. וזה דבר בעל ערך גדול. אנחנו חייבים חוב גדול לתושבים ביו"ש שמצד אחד נוטלים בעול המסים והמילואים ומצד שני, מסגרת החיים שלהם יותר קשה ומסובכת כי החוק הישראלי לא חל עליהם.

הראשון לציון אומר על החינוך הדתי המעורב שהוא לא אפשרי. איך אנחנו בציונות הדתית צריכים להתייחס לאמירה כזו?

אני לא מבין את הדבר הזה, לא מבין למה זה נאמר, מאיזה מקום זה יצא? לא ברור לי. אני אמור להיפגש עם הרב יוסף בעוד כמה ימים ואני מקווה שאני אנסה להבין ממנו את התמונה.

בסופו של דבר צריך לדעת שיש בציבור הדתי לאומי, ציבור רחב שלא גדול בבתים תורניים וצריך לקרב אותו בעבותות של אהבה לערכים התורניים, ובוודאי שאמירות כאלה לא מקרבות אלא רק מרחיקות אותו.