נגד עמירם בן עוליאל אמנם הוגש כתב אישום בעקבות הודאתו בביצוע הפיגוע בכפר דומא שהביא למותם של שלושה מבני משפחת דוואבשה, אך מתצהיר שהוגש על ידי עורכי דינו לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה ושנחשף באתר 'וואלה', עולה כי עוליאל הודה במיוחס לו בעקבות עינויים, לכאורה, שעברו עליו במהלך החקירות בשב"כ.

ראוי לציין כי בארגון הכחישו את הדיווחים על עינויים והבהירו כי מחומרי החקירה עולה כי לא רק הודאתו של עוליאל הביאה לכתב האישום אלא אף ראיות נוספות שנמצאו בשטח.

בתצהיר, שכאמור הובא באתר 'וואלה', כתב בן אוליאל, הנאשם בשלושה מקרי רצח, בכתב ידו: "לפני כשבועיים נעצרתי ונלקחתי באלימות לחקירות בשב"כ. במהלכן פגעו בי ובשמירת התורה והמצוות שלי, השפילו ורמסו אותי. חקירות רצופות מתישות, ובחלק מהימים לא נתנו לי לישון. גם הלילה ישנתי בקושי שעתיים. במהלך החקירות הכניסו חוקרת אישה, שנגעה בי והטרידה אותי. לאחר ימים רבים אמרו לי 'מחר לא תשתוק', ואכן נכנסו לחדר ארבעה חוקרים. הם התחילו להכות אותי, לתת לי סטירות, לצעוק ולאיים שישברו לי את העצמות, ושאני לא יודע מה זו חקירת שב"כ".

"הם קשרו אותי, הניחו על ידי תחבושות מאורכות בצורות צמידים ואזיקים על הרגליים", כתב עוליאל. "הושיבו אותי על כיסא בתנוחה שראשי מגיעה לרצפה, מה שיצר כאבי תופת. ככה הייתי שרוע. בשלב מסוים נזכרתי בכל הסיפורים שקראתי על סדום ועמורה. צרחתי מכאב, צעקתי לקדוש ברוך הוא, אך הם לא הפסיקו והמשיכו להתעלל. הם שינו תנוחות, הורידו והרימו אותי שוב ושוב. הרגשתי שטוב מותי מחיי, שאני מעדיף למות מלספוג את אותם עינויים. ולכן, ביקשתי שיפסיקו ואמרתי שאני אודה. המצאתי גרסה ושיקרתי בכוונה כדי שיפסיקו".

בן עוליאל המשיך לשטוח את גרסתו: "הייתי מותש פיזית ונפשית אחרי ימים ארוכים ללא שינה, אחרי פגיעה באמונתי היהודית ואחרי שהייה ארוכה בלי לפגוש אנשים מלבד החוקרים שהתעללו בי. סיפרתי את מה שהם רצו לשמוע, אבל זה לא הספיק להם. הם ידעו שאי אפשר לעשות את המעשה לבד, ולכן דרשו שאפליל אחרים במעשים שהם לא עשו ואני לא עשיתי. קשרו אותי במיטת סדום, עיקמו ידיים והעמידו אותי בתנוחות שונות ובלתי-אפשריות, תוך כדי שהם מכים אותי ונותנים לי סטירות. הודיתי בעוד אירועים, ובכל פעם שהודיתי הם נרגעו קצת. בכל פעם שלא הפללתי אחרים, הם החזירו אותי למיטת העינויים".

"בימים האחרונים לא ישנתי", כתב עוליאל בסוף התצהיר. "הם דרשו שאלך לשחזור ושאעבור פוליגרף, ובכל פעם שהתנגדתי הם איימו בעינויים, ובחלק מהמקרים קיימו. אפילו ביומיים האחרונים, כשעשיתי פוליגרף וכביכול נכשלתי (כך לדבריו אמרו לו החוקרים ש.ב.), הם העמידו אותי בתנוחות מכאיבות, קשרו אותי למיטת העינויים, וגם כשצרחתי מכאב הם אמרו לי: 'לא מתרגשים מהצעקות שלך'. הודיתי במעשה שלא עשיתי. לא יכולתי לעמוד בהתעללות שעברתי. התעללות פיזית ונפשית".