"הפכנו להיות צרכני פולקלור: מחלקים נרות שבת ורוקדים ברחובות. אבל אם אנחנו מדירים את האמונה בגובהה מן המרחב הציבורי,
אנחנו מפקירים את המרחב הציבורי בידי אלטרנטיבות גרועות".

***

"לפעמים אנחנו רואים אנשים, שבגלל שדיברו איתם יפה, הם מוכנים לעשות קידוש בליל שבת. לכבות את הטלויזיה לכמה דקות. הם גם מוכנים להניח תפילין, והאישה אפילו מוכנה להדליק נרות שבת ע"ג הטלויזיה, מיד אחרי הקידוש; ויש לפעמים שאנשים אפילו מוכנים לבוא לשמוע שיעור תורה פעם בשבוע. משום שאנחנו כולנו צרכנים.  וכשם שאנו צרכני מזון, כך אנו צרכני פולקלור.  ומי לא רוצה לצרוך את הפולקלור של האומה שלו,  במיוחד שזה מזכיר לו את הסבתא שלו"?".

"אלא, שאותו יהודי שהחליט מסיבות של התעניינות בפולקלור – ואפילו קצת אמונה, להניח תפילין, לשמור שבת, אפילו לשמוע שיעור תורה או לתרום לישיבה וכד' – אותו יהודי אם תשאל אותו: אצל מי נמצאת הנורמה העליונה של התרבות? יאמר לך: "בבית המשפט העליון", "אצל מספר הוגים בספרות בעיתון של אנשים שלא יודעים לחשוב לבד", ועוד כמה מהדבר הזה. כלומר, הוא לא יחפש את זה בעולם הרבני, כי העולם הרבני מציג את עצמו לפניו, והוא מוצג לפניו כמו ספק פולקלור בעצם, ואז אין התמודדות עם המחשבה בגובהה".

"מתי תיחשב מחשבה ל'מחשבה גבוהה'? יבוא אותו צרכן פולקלור, וישמע מישהו של מישהו בעל תואר רביעי או חמישי, שידבר במילים מאד גבוהות, חלקן לועזיות, והוא יאמר: "תשמע, זו הייתה הרצאה נפלאה, זה היה ממש מבריק, ממש נהניתי". הוא לא יידע מה אמר המרצה, אך ייהנה מכך הנאה צרופה, תרבותית. אם אנחנו מדירים את האמונה בגובהה מן המרחב הציבורי,  אנחנו מפקירים את המרחב הציבורי בידי אלטרנטיבות גרועות".

(צילום: מאיר TV)

[[[http://www.srugim.co.il/wp-content/uploads/2015/12/הרב-אורי-שרקי-אמונה-בגובהה.mp4]]]