תשע שנים לאחר רצח תאיר ראדה, שופטי בית המשפט העליון הכריעו כי רומן זדורוב הוא שרצח את תלמידת התיכון בקרית שמונה.

שני שופטי בית המשפט העליון יצחק עמית וצבי זילברטל הרשיעו את זדורובת, לעומת השופט יורם דנציגר שהחליט לזכותו מחמת הספק.

הכרעת הדין כוללת 300 עמודים, אך מקריאה של התקציר עולה כי בהכרעתו כתב השופט דנציגר, שנותר בדעת מיעוט: "הצטברות הראיות מטילה צל כבד בשאלת חפותו. לאחר שבחנתי את הראיות הגעתי למסקנה כי יש לזכות את המערער מחמת הספק". הנוכחים באולם צעקו משמחה בטעות, ורק אחר כך הבינו כי זדורוב הורשע עקב שתי הדעות האחרות. אחד הנוכחים קרא לעבר השופטים: "פרקליט המדינה קיבל את ההוכחות ולא עשה שום דבר".

גופתה של תאיר ראדה ז"ל, בת 13.5 במותה, תלמידת כיתה ח', נמצאה בתא השירותים בבית הספר נופי גולן בקצרין ב-6 בדצמבר 2006. שני חשודים נעצרו בימים שלאחר מכן ושוחררו. זדורוב, שעבד באותו זמן בבית הספר, נעצר שבוע לאחר הרצח – וכעבור שישה ימים של חקירה הודה במיוחס לו ושחזר את המעשה. במהלך אותה תקופה, גם התוודה ברצח באוזני מדובב שהוכנס לתאו.

בערב השחזור קיימה המשטרה מסיבת עיתונאים שבה נמסר על פיענוח הרצח, אלא שפחות מיממה לאחר מכן חזר בו זדורוב מההודאה. סנגוריו טענו כי הודה תחת לחץ, וכי הפרטים ה"מוכמנים" (פרטים שרק הרוצח אמור לדעת עליהם) נמסרו לו למעשה על ידי חוקריו, שרמזו לו בעת השחזור כיצד להתנהג.

במהלך המשפט ובמקביל אליו הועלו תיאוריות קונספירציה רבות בנוגע לרצח ולסיבה שבגינה לכאורה "ננעלה" המשטרה על זדורוב, ולא המשיכה לחפש ולחקור בכיוונים אחרים. בהכרעת הדין במחוזי שללו השופטים טענות אלה, והתייחסו לרבות מהן באופן פרטני, אולם רבים עדיין מאמינים כי זדורוב אינו הרוצח. השופטים התייחסו בהכרעתם גם לתפקידה של התקשורת ביצירת תיאוריות הקונספירציה וטענו כי חרגו מגבולות הסיקור הראוי.