הצטרפותו של צביקה מור היא מותה של הונאת "הציונות הדתית"?

אתחיל בווידוי: עד ממש לאחרונה, בדגש על שבוע שעבר, לא הבנתי איך רוב ככל הסקרים לא נותנים למפלגת "הציונות הדתית" לפחות 4 מנדטים. הרי אין מצב שהציונות הדתית מונה כל כך מעט אנשים, ואיך ייתכן שהמפלגה של המגזר לא עוברת את אחוז החסימה? בהתחלה חשבתי שזו טעות של הסקרים, אבל עם הזמן התווספו אצלי עוד ועוד סיבות (שראויות למאמר בפני עצמן) שהסבירו את המגמה העמוקה הזו.

השיא הגיע בשבוע שעבר. דווקא כשצביקה מור היקר והמסור - אביו של פדוי השבי איתן מור - ניגש אל הפודיום לצד שר האוצר. ברגע הזה נפל אצלי האסימון האחרון, שהסביר למה רוב מצביעי הציונות הדתית לא מצביעים למפלגת "הציונות הדתית". למה בעוד הציונות הדתית חיה ובועטת (בין סבבי מילואים), המפלגה הקרויה על שמה מדשדשת וכמעט נעלמת.

ההונאה המפלגתית הגדולה של ממשלת בנט-לפיד: כשהשלט לא מתאים לחנות

אם נשאל אזרח מן המניין מהן שתי ההונאות הגדולות שהתרחשו בתקופת הקמת ממשלת בנט-לפיד? יש שקר/הונאה אחת שהוא מן הסתם יזכור, ושקר/הונאה שנייה שלרבים חמקה מתחת לרדאר.

כולם ידעו לצטט את ההסכם החד-צדדי עליו בנט חתם, בו הציע לנתניהו דיל: "אתה תתחייב שלא תשב עם רע"מ ואני אתחייב שלא אקים ממשלה עם לפיד" (התחייבות שכידוע הוא לא הצליח לעמוד בה, לצד הבטחה נוספת שלא לשבת עם רע"מ, כשבפועל בחר לאפשר הקמת ממשלה איתם ולאחר מכן גם נתן ללפיד את ראשות הממשלה).

ומה לגבי ההונאה השנייה? אותה אפילו אני לא סכרתי לגמרי עד השבוע האחרון. במהלך קמפיין הבחירות, מפלגת "האיחוד הלאומי/תקומה" עשתה ניסיון ריברנדינג (מיתוג מחדש) כשהחליטה יום בהיר אחד לנכס לעצמה את השם הגנרי והרחב מכולם: "הציונות הדתית". רגע לפני הגשת הרשימות, חתמה על בלוק טכני עם עוצמה יהודית ונועם ובעצם החליטה ללכת על מהלך שהשאיר את הבית היהודי מחוץ ל"ציונות הדתית" (ולכנסת).

זה היה לכאורה מהלך שיווקי פוליטי חצוף ומבריק שאפילו הצליח להחזיק מעמד קדנציה אחת באופוזיציה, בזמן שרוב המגזר הרגיש פגוע ומזוהה עם האופוזיציה לממשלה ההיא. המותג שימש כמטריית מחאה רחבה. אבל המותג הזה התפוגג והתנפץ אל מול גלי המציאות של הקדנציה האחרונה, עם הכניסה לעמדות הכוח וההנהגה.

למה רוב מצביעי הציונות הדתית כבר לא מצביעים למפלגה?

אז מה קרה בשנים האחרונות? איך הגענו למצב בו מיותר מ-14 מנדטים, נשארה האיחוד הלאומי/תקומה בשמה המושאל והלקוח "הציונות הדתית" על בקושי 4 מנדטים?

לדעתי, חוץ מהפיצול מנועם ומעוצמה יהודית שתרמו בעבר את המצביעים שלהם, וחוץ משאר הסיבות (תפיסת התפקיד בעם ישראל בזמן הרפורמה, מודל לקיחת האחריות מול השלכתה, ההתנהלות סביב האירוע של הגיוס וכו') עליהן ארחיב בע"ה במאמר נפרד, מה שקרה במילים פשוטות זה ניסיון ללבוש מותג שלא מתאים למפלגה, בשביל להגיע ל"לקוחות" (המצביעים). השחיקה של המותג התרחשה ברגע שההונאה (לאו דווקא מכוונת או במזיד) התבררה.

ננסה להסביר זאת במילים קצרות וברורות מתוך עולם המיתוג:
מיתוג זה יצירת רגש כלפי אדם, מוצר או חברה. כשאני מנסה לבנות מותג, אני צריך לבדוק מה ה-DNA של המותג ואותו לבטא ולשדר כלפי קהל היעד.

מתי הבעיות מתחילות? כשהמותג מנסה להתחפש. אם אני מותג כמו "אפל" ואני רוצה למכור מלאי, זו תהיה טעות לנסות לשדר "רמי לוי", וכן להפך (אם אני רמי לוי ורוצה להרוויח הרבה על כל מוצר – לנסות ולנסות לשדר שאני רולקס או אפילו אפל). מתישהו הפער יצוף ויתגלה.

אם אתה אבי מעוז, המפלגה שלך לא יכולה להיקרא "תלמידי הרצי"ה". היא יכולה אולי טכנית, אבל זו הונאה שתתגלה ולא תעזור לך לטווח הארוך, כי ברור לכל בר דעת שמה שמייחד אותה זה ההשתייכות לפלג של הר המור שפרש מהישיבה של רבים מתלמידיו ושהם לא מייצגים את אותה הדרך.

אם אתה איתמר בן גביר, המפלגה שלך לא יכולה להיקרא "בוגרי בני עקיבא". למרות שיכול להיות שיש לך מצביעים רבים שהם בוגרי התנועה, זה לא המכנה המשותף שלהם, אתה לא באמת מייצג את בוגרי התנועה ומתישהו הפער יתגלה - ולהפך, הוא רק יודגש ויובהר יותר וזה יחזור אליך כמבומרנג.

ובאותו אופן בדיוק: מפלגת "תקומה" החרד"לית לא יכולה לקרוא לעצמה "הציונות הדתית", ולצפות שהציבור הרחב לא ירגיש לאורך זמן בפער שבינו לבינם. גם אם חד-פעמית זה עבד בתחילת הדרך (שהם היו באופוזיציה לממשלת בנט, ולא היו חלופות ריאליות לתת חיזוק ימני לממשלה וכשהיה לקול של הציבור אצלם פה בפריימריז לשים את אופיר סופר במקום הראשון במועמדים בפער), הקדנציה הסוערת האחרונה וההתנהלות של הנהלת המפלגה בתוכה גרמו לסדק של הבנה שאין כיסוי אמיתי לניסיון המיתוג כ"הציונות הדתית" בפני רבים מהמגזר.

הסרת המסכה המבורכת

ההצטרפות הבאמת מבורכת של צביקה מור הסירה סופית את המסכה לגבי המשך דרכה של המפלגה, כי צביקה הוא איש שתוכו כברו וקל לזהות אותו אמונית וערכית. הצעד הזה נתן איתות סופי למצביעים אחרי ביטול הפריימריז: המפלגה לא באמת מנסה לאזן את הפער בינה לבין החלק בציבור ממנו התרחקה, ולא מנסה לפנות אליהם עם דמות שתייצג אותם בנושא חוק הגיוס וכדו'. במקום זאת, היא מנצלת את המקום הריאלי אולי היחיד שיש לה (וגם זה בהנחה ומוותרים על חלק מהח"כים) כדי להוסיף עוד נציג (משובח אמנם וגיבור מלחמה בעיניי ולצד זה) עמוק מהבייס המקורי שלה.

הציבור הסרוג ברובו סוף-סוף מבין שמפלגת "הציונות הדתית" או אם תרצו "הציונות היותר דתית", לא באמת מייצגת את כלל המגזר - ולכן היא חוזרת לגודלה המקורי של האיחוד הלאומי-תקומה.

אל מול השאלות הפתוחות

כעת, כשהאשליה התפוגגה, המגזר ניצב בפני מציאות חדשה ומורכבת שמציפה שאלות כבדות משקל: לאן יתפזרו המנדטים של המגזר? האם תהיה חלופה ראויה שתדע לתת להם בית? האם בכלל יש סיכוי למפלגה מאוחדת של המגזר או שזה עסק שנדון לכישלון ורק הורדת אחוז החסימה בע"ה תסייע? איך המצב הזה ישפיע על המגזר כולו בעתיד?

את כל זה נגלה בעזרת השם בארבעת החודשים הקרובים, ובינתיים נתפלל על נבחרי הציבור שלנו: "שיתקנם בעצה טובה מלפניו".