30 שנה לנציחון הראשון של נתניהו והשמאל עדיין לא סלח לו. צפו בכתבה של דרור רפאל בחדשות i24News.
בנימין נתניהו נתפס על ידי רבים כמי ששינה את פני המפה הפוליטית. "כמו בגין בשעתו, גם הוא נתפס על ידי הציבור כנציג ישראל השנייה המזרחית, הדתית, החרדית". למרות הרקע המשפחתי שלו כבן למשפחה משכילה ועמידה, נטען כי "הוא הפך להיות הנציג האותנטי של מי שהם, של איך הם רוצים לראות את מדינת ישראל". תומכיו רואים בו דמות ללא תחליף: "אין אחד שיש בו את סך התכונות של נתניהו", הוא "איש שנותן ביטחון כזה... אתה רואה עליו, אתה מקבל תחושת ביטחון".
מנגד, מבקריו רואים את הדברים אחרת לגמרי. "בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש. הוא יהיה הערת שוליים אם בכלל בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל".
ביביזם מול רל"ביזם: "איבדנו את היכולת להתווכח על רעיונות"
הכתבה מדגישה כי נתניהו הוא "קו השבר של הרוב המוחלט של המחלוקות בארץ: פוליטיות, סוציולוגיות, סוציואקונומיות, חברתיות, דתיות". הכינוי "ביביסט" הפך לסלע מחלוקת: "לא סתם הימניים תומכי נתניהו נקראים ביביסטים. זה כינוי גנאי עם ארומה מתנשאת, אולי אפילו גזענית, של מעין מעריץ עיוור, חבר כת". מנגד, ה"רל"ביזם" מתואר כתופעה משלימה: "ביביזם ורק לא ביבי זה אותה תופעה בדיוק, אחד לא קיים בלי השני".
בתוך מחנה ה"רק לא ביבי", נטען כי "כבר לא מדברים על אידיאולוגיה, זה נטו או הוא או אנחנו". התוצאה היא שחיקה בשיח המהותי: "פשוט איבדנו את היכולת להתווכח על רעיונות, על עמדות".
אג'נדה ימנית ושמרנית
עבור מצביעי הליכוד, הבחירה בנתניהו היא בחירה בדרך: "ההצבעה לליכוד ולנתניהו היא סביב אג'נדה שסבורה שישראל צריכה להיות ימנית, מסורתית, שמרנית, ורק הוא יכול לשמור עליה כזאת". נתניהו עצמו נתפס כמי ש"שינה את תפיסת הביטחון של מדינת ישראל".
היום שאחרי נתניהו
השאלה הגדולה נותרת לגבי העתיד: "מה יהיה אחרי שלא יהיה נתניהו בפוליטיקה?". התקווה בקרב חלק מהפרשנים היא חזרה לשיח ענייני: "אנחנו פשוט נחזור לדבר ולהשמיע את העמדות האידיאולוגיות. אנחנו נחזור לדבר אולי על ה'למה' במקום על ה'בגלל מי'". בשורה התחתונה, "מדינת ישראל לא תלויה בבנימין נתניהו להמשך קיומה... חשוב מאוד מי יהיה ראש ממשלת ישראל, אבל יותר חשוב זה איזה ממשלה תהיה למדינת ישראל, את מי מייצגת ואיך היא מקבלת החלטות".
תגובות