"גרוניס המיט חרפה על הוועדה, זו טרגדיה נוראית"

בשבוע שעבר שופטי בג"ץ החזירו את העיסוק בעניינו של רומן גופמן לידי ועדת גרוניס, לאחר שלטענת השופטים עבודת הוועדה "לקתה בחסר".

חברי הוועדה נותרו בדעתם כי אין פסול במינוי גופמן, למעט יו"ר הוועדה, השופט אשר גרוניס.

אלא שפה החלו להישמע טענות קשות נגד גרוניס עצמו. הגולשים הרבים שקראו את חוות דעתו של גרוניס, משוכנעים כי אין לו הצדקה כלל להחלטתו על מינוי גופמן וכי הוא מונע מפוזיציה קשה.

פרופ' משה כהן אליה התייחס היום (חמישי) לעניין ותקף את גרוניס. יחד עם זאת הוא טען כי הימין נמצא בבעיה קשה שכן הבאים בתור להתמנות אחר גרוניס, הם שופטי עליון בדימוס המחזיקים בדעות רדיקליות לחלוטין.

בדבריו כתב הפרופסור: "מי יחליף את אשר גרוניס? ‏תמצית: גרוניס המיט חרפה על הועדה לאישור מינויי בכירים, אבל הבעיה הגדולה של הימין היא שלאחר לכתו הוא יצטרך להתלבט בין אלייקים רובינשטיין הקפלניסט לבין דורית ביניש או איילה פרוקצ'יה הרדיקליות - כיו"ר הועדה.

‏כזכור, בג"ץ קבע שחוק הנבצרות – שקובע שנבצרות של ראש ממשלה בישראל היא פיזית בלבד ולא משפטית, כפי שנהוג למעשה בכל הדמוקרטיות בעולם – איננו פסול. עם זאת, הוא קבע שמכיוון שהחוק "נתפר" למידותיו של נתניהו, הוא לא יחול עליו. לעומת זאת, החוק שקיצר את תקופת הוותק הנדרשת לצורך כהונה כנשיא בית המשפט העליון – מה שכונה "חוק גרוניס" – בהחלט הוחל על גרוניס עצמו. כך נראית מערכת שפועלת כדי לשמר מישהו משלה, גם אם הוא נתפש כעוף מוזר במילייה היוריסטוקרטי.

‏הימין השמרני רצה את אשר גרוניס כנשיא העליון משום שהוא נתפש כשופט שמרני יחסית, והיו לכך גם ביסוסים בפסיקתו. ספינת הדגל הייתה דעת המיעוט שלו בפסק הדין בעניין הפטור לבחורי ישיבות, שם קבע שבית המשפט צריך להתערב רק כאשר יש פגם בהליך קבלת ההחלטות, ולא להיכנס לשאלות של ערכים ומהות. לימים, כשעמד בראשות הוועדה שבחרה את היועצת המשפטית לממשלה, הוא היה בדעת מיעוט כשקבע, בצדק רב, שלמנות את גלי בהרב-מיארה לתפקיד היועמ"שית זה כמו למנות תת-אלוף לרמטכ"ל".

הפרופ' המשיך לתקוף: "‏אבל בסופו של דבר הסוציולוגיה הכריעה גם את גרוניס. למרות היותו שמרן יחסית, ולמרות היותו עוף מעט מוזר במילייה של השופטים היוריסטוקרטים מבית היוצר של אהרן ברק, הוא יישר איתם קו בכל הנוגע למינויים החשובים של ההגמוניה הישנה.

קשה לחשוב על טעות שגרוניס לא עשה בפרשת רומן גופמן. גרוניס רגיל להיות בדעת מיעוט, ואין בכך פסול. אבל נדמה שהוא ממש התאהב בפוזיציה הזו. הוא הבין לא נכון את העובדות, כתב חוות דעת שגויה, וכאשר התגלתה הטעות – סירב להודות בה ורק העמיק את הבור שאליו נקלע.

‏הוא קיבל מבהרב-מיארה חומר סודי לעיונו בלבד, ולא העביר אותו לשאר חברי הוועדה, בניגוד מוחלט לכללי האתיקה ולנוהל התקין. חברי הוועדה האחרים היו בהלם כשגילו שלא קיבלו את חוות הדעת, ושדווקא היא תמכה בעמדתו של גופמן.

‏והחמור מכל: גרוניס, כך לפי הפרסומים, ביקש לספק את סקרנותו האישית ושאל את גופמן המופתע, שהיה תלוי בהחלטת הוועדה, האם פלוני המפורסם הוא סוכן מוסד. קשה להבין כיצד יו"ר ועדה כה רגישה מגיע למצב כזה".

לסיום כתב כהן אליה: "‏אין ספק, בעיניי, שגרוניס צריך לסיים את תפקידו כיו"ר ועדות קריטיות כמו הוועדה לטוהר המידות של בכירים או הוועדה למינוי היועץ המשפטי לממשלה. הטרגדיה הגדולה של הימין, ואולי של הציבור הישראלי כולו, היא שעל פי המנגנון הקיים, מי שאמור לעמוד בראש שתי הוועדות החשובות הללו הוא שופט עליון בדימוס.

‏ומה כולל המאגר של שופטי עליון בדימוס כיום? אהרן ברק, אסתר חיות, מני מזוז, עוזי פוגלמן, דורית בייניש, איילה פרוקצ'יה, ענת ברון, או אליקים רובינשטיין, שהפך, בעיני רבים בימין, לקפלניסט מלא בשירות ההגמוניה הישנה?

‏זו הטרגדיה. ועכשיו נסו להתמודד עם אינסוף עתירות לבג"ץ אם תרצו לבטל את הוועדות הללו או לשנות את הרכבן כך שלא יעמוד בראשן דווקא שופט עליון בדימוס".