פגישתו של ראש השב"כ דוד זיני עם מוחמד דחלאן באמירויות העלתה זיכרונות על השם הזה, שפעם היה עוצמתי אבל נדחק לשוליים ויושב בגלות כשהוא מחכה ליום שאחרי אבו מאזן.
מוחמד דחלאן (המכונה "אבו פאדי"), יליד 1961 ממחנה הפליטים חאן יונס, הוא דמות המשלבת בתוכה את כל התהפוכות של הפוליטיקה הפלסטינית בעשורים האחרונים: מפעיל נוער באינתיפאדה הראשונה, דרך ראש מנגנון ביטחון עוצמתי ועד לגלות בזהב באיחוד האמירויות.
צמיחתו של "הביטחון המסכל"
דחלאן החל את דרכו כשותף להקמת ה"שאביבה", תנועת הנוער של פת"ח, וגורש לירדן ב-1987. לאחר הסכמי אוסלו חזר לרצועת עזה ומונה לראש מנגנון הביטחון המסכל - מעין גוף מקביל לשב"כ.
בתקופה זו הוא בנה לעצמו מעמד של "איש חזק", תוך שהוא מנהל מאבקי כוח מול בכירים אחרים כמו ג'יבריל רג'וב וקובע יחס תקיף כלפי חמאס והג'יהאד האסלאמי. במקביל, הוא היה שותף בשיחות המשא ומתן בקמפ דייוויד בשנת 2000, שם נתפס על ידי גורמים ישראלים כבעל דעות מתונות שהסכים אף לחילופי שטחים.
האחריות לטבח באוטובוס הילדים בכפר דרום
לצד תדמיתו המתונה כלפי חוץ, גורמי המודיעין הישראליים והאמריקאיים הצביעו על מעורבות ישירה של דחלאן בטרור במהלך האינתיפאדה השנייה. האירוע המובהק והקשה ביותר הקשור בשמו הוא הפיגוע באוטובוס הילדים סמוך לכפר דרום ב-20 בנובמבר 2000. בפיגוע נרצחו מרים אמיתי וגבריאל ביטון הי"ד, ושלושה מילדי משפחת כהן נפצעו קשה ואיבדו את רגליהם.
בשנת 2004 דווח כי ה-CIA העביר לישראל הקלטות שבהן נשמע דחלאן מורה לאנשיו לבצע את הפיגוע. למרות הכחשותיו, ביולי 2019 קבע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, כי דחלאן אחראי לפיגוע וחייב אותו ואת יתר הנתבעים בתשלום פיצויים בסך 44 מיליון ש"ח למשפחת אמיתי.
אחרי עליית חמאס - יצא לגלות הזהב
לאחר ניצחון חמאס בבחירות והשתלטות הארגון על עזה ב-2007, נדחק דחלאן מהרצועה. סכסוך חריף עם יו"ר הרשות מחמוד עבאס (אבו מאזן), שכלל האשמות בניסיון הפיכה וגניבת כספי ציבור, הוביל לסילוקו הסופי מתנועת פת"ח ב-2011. דחלאן עבר לאיחוד האמירויות, שם הפך ליועצו הקרוב של יורש העצר מוחמד בן זאיד.
ממקום מושבו באבו דאבי, דחלאן הפך לשחקן מפתח אזורי. הוא היה מעורב בגיבוש הסכמי אברהם ופעל לחיזוק מעמדו בתוך הרשות הפלסטינית דרך הקמת מאחזי כוח חמושים במחנות הפליטים בגדה. על אף הרשעותיו בבתי משפט פלסטיניים בגניבת 16 מיליון דולר ובהכפשת השלטון, הוא ממשיך ליהנות מתמיכת מדינות ערב הסוניות.
היום שאחרי ושבעה באוקטובר
ביחס לשבעה באוקטובר, נראה שדחלאן תמך במתקפה הרצחנית של חמאס:
באותו בוקר של שמחת תורה צייץ: "מה שקרה וקורה בגבול עזה מאז שעות הבוקר הוא השתקפות טבעית של חסימת כל האופקים בפני עמנו בפלסטין ובפני בני עמנו ברצועת עזה, כתוצאה מהשתלטות הקיצוניות הטיפשית והאלימות העקובה מדם על כל מוקדי קבלת ההחלטות במדיניות הישראלית, שנכנעה לכנופיית בן גביר־סמוטריץ', ומהפשעים החמורים המתבצעים מדי יום בירושלים ובהתנחלויות לעיני ואוזני העולם האילם והשותק.
עזה נמצאת כעת בעיצומן של שעות מסוכנות, ועל העולם כולו לרכז כל מאמץ אפשרי כדי להרתיע את הכיבוש הישראלי מביצוע פשעים חמורים שהוא מתכנן ברגעים אלו. מי ייתן ואלוהים ישמור על עזה ועל תושביה הגיבורים."
מאוחר יותר, כשראה את התגובה של שישראל כבר שינה את דעתו וטען כי הוא מסרב לומר שהוא "גאה" בטבח וטען כי כולם, ובראשם הנהגת הרשות ברמאללה, צריכים לתת דין וחשבון על ההרס ברצועה.
כיום, כשבאו מאזן כבר בשנות התשעים לחייו, שמו של דחלאן חוזר ועולה כאחד המועמדים האפשריים להנהגת רצועת עזה ב"יום שאחרי" המלחמה ואחרי אבו מאזן.
דחלאן, מראה יכולת הישרדות פיזית ופוליטית של מי שהחל כנער במחנה פליטים והפך לאחד האנשים המשפיעים והשנויים במחלוקת במזרח התיכון.
תגובות