שדרן הרדיו גדי לבנה, מכוכבי הרדיו הגדולים של שנות ה-70, פרסם הבוקר (חמישי) פוסט אישי שבו חשף כי מצבו הכללי קשה מאוד.
בדבריו הוא כתב: "אני כותב כאן משהו שקשה לי מאוד לכתוב. ואני גם יודע שהוא יעורר תגובות. לא כי אני לא מוכן לפגיעות אלא כי הגיע הזמן להסתכל על עצמי בצורה שעד לא מזמן לא יכולתי.
אני במצב כספי קשה. לא ארעי, לא "חודש רע". קשה ממש. והדבר שהכי כואב לי זה לא הקושי עצמו, אלא שאני יודע בדיוק איך ולמה הגעתי לכאן.
הגעתי לכאן כי כל חיי לא ידעתי לדרוש כסף. לא בגלל שאני לא מוכשר, אני כן. לא בגלל שלא עבדתי קשה, עבדתי. אלא כי היה בי משהו שבור לגמרי סביב הנושא הזה. משהו שאמר לי שלדרוש כסף זה "לא נאה". שלנהל משא ומתן זה "לא אני"... שאם אני אוהב את מה שאני עושה ואני טוב בזה אז כנראה שהתמורה תגיע מעצמה. מהשמיים. מ"יסתדר". ולא סתם חשבתי כך פעם אחת, חשבתי כך שוב ושוב ושוב, בכל שיחה, בכל הצעה, בכל פגישה שבה היה צריך לדבר מספרים"
עוד הוא כתב: "אני זוכר פגישות שבהן ישבתי מול מישהו, ידעתי בדיוק כמה שווה מה שאני מביא לשולחן, ובכל זאת הרגשתי שאני "גרידי", שאני מגזים.. שמרגע שאגיד מחיר הוא יסתכל עלי אחרת. אז הייתי מוריד. לא אחרי שאמרו לי לא - לפני! אני הייתי האיש שמנהל מו"מ מול עצמו ומפסיד. "לא חשוב, יהיה בסדר" - זו הייתה המנטרה שלי. אמרתי אותה כשכן היה חשוב, חשוב מאוד. אמרתי אותה כשלא היה בסדר.
אמרתי אותה כשידעתי שאני עושה עבודה שאחרים גובים עליה פי שלושה ממני, ובכל זאת חייכתי ואמרתי "לא חשוב". ירדתי ממחיר לפני שנשאלתי. הסכמתי לתנאים שלא קיבלתי. לקחתי פרויקטים בשכר שבמקרה הטוב כיסה את ההוצאות. ותיארתי לעצמי שזה "בונה מוניטין". שזו "השקעה לטווח ארוך". שיבוא הגמול.
הגמול לא בא. אנשים לקחו. לא כולם מתוך כוונה רעה - חלקם פשוט עשו מה שנתתי להם לעשות. כשאתה לא שם גבול, אנשים מנצלים זאת. לא תמיד זה ניצול מחושב, לפעמים זה פשוט כי אתה לא מלמד אותם מה המחיר שלך. ואם אתה לא מלמד אותם, הם מחליטים בשבילך. ותמיד יחליטו לטובתם.
זה אנושי - ויותר מכך, זה החוק בג'ונגל... והיו גם כאלה שניצלו ביודעין. שהרגישו שיש לפניהם מישהו שלא ידרוש, שלא יתלונן, שיישאר גם כשמשתמשים בו. ועשו את החשבון. ואני, מצידי, הוספתי לעצמי עוד צידוק למה זה "בסדר". כי אני לא רוצה קונפליקט. כי אנחנו חברים. כי הם עוברים תקופה קשה... כי "אני לא צריך הרבה"...
אבל אני צריך. כמו כולם. וכסף היא לא מלה גסה. היא צורך קיומי. וכשמגיע לך כי אתה טוב, אז תדרוש את מה שמגיע לך כי אתה טוב. ואנשים מהללים את יכולותיך ומשבחים את המקצועיות שלך. אז תבקש, תעמוד על שלך! בעניין זה, ומבלי כוונה לפגוע באחרים. יש כאלה שהם פחות טובים ממני מקצועית ודורשים וגם מקבלים הרבה יותר. כי הם יודעים לבקש, לדרוש, לשכנע. ואני מבין אותם. אבל זה מתסכל וכואב, ואני כועס על עצמי".
לסיום הוא כתב: "אני מסתכל היום על שנים של עבודה, של יצירה, של כישרון, של השקעה ומאמץ ואני רואה שבכל צומת שהיה צריך לשים יד ולומר "זה עולה ככה", עשיתי צעד אחורה. וצעדים אחורה מצטברים. אחרי מספיק שנים של ויתורים, מגיעים למקום שאני נמצא בו עכשיו. ולא קל לומר את זה בקול: שאני, עם כל מה שיש בי, עם כל מה שנתתי, הגעתי לכאן.
אז אם אתם מזהים את עצמכם, ולוּ בשוּרה אחת ממה שכתבתי, אז תפסיקו לנהל מו"מ מול עצמכם לפני שהצד השני בכלל פתח את הפה. מה שאתם יודעים לעשות שווה כסף אמיתי. הזמן שלכם שווה. הכישרון שלכם שווה. ואת המחיר הזה רק אתם יכולים לקבוע. אל תתנו לאף אחד לקבוע אותו בשבילכם.
ועוד משהו לא פחות חשוב - בעצם, הרבה יותר חשוב. אם יש לכם הצעה מקצועית מעניינת שיכולה לסייע לי כלכלית, אני פתוח להצעות, כי יש לי יכולות ואני טוב במה שאני עושה. תודה על תשומת-הלב וחג שבועות שמח לכולכם!".
תגובות