לקראת חג השבועות אשר משמש ובא(או שמא עלי לכתוב משמש ועוגת גבינה), החלטתי להכיר לכם בפעם הראשונה את מי שהיה עד היום מוכר רק לי מילדות: הרב אברהם ששון שמחה. בבקשה אל תרוצו לגוגל לחפש את הרב וספריו, כי אין באמת רב כזה. אולי יש אי שם אדם בשם זה אבל חשוב להבהיר ולהסיר כל ספק כי כל קשר בינו לבין הרב שאני המצאתי בילדותי מקרי בהחלט. ואסביר לפני שתחשבו שהתבלבלתי בין חג שבועות לפסח ושתיתי ארבע כוסות כאחת:
איך רב נולד?
כשהייתי ילד חולמני הרבה לפני שזכיתי לכתוב טור שבועי בכלי תקשורת פופולרי מציאותי, כתבתי לעצמי על דפי מחברת הרבה שטויות שחלק מהן שרדו את מבחן הזמן. בטיוטות המוקדמות שלא נשארו בארכיון הפרטי שלי הייתה פינת פרשת שבוע ומי שהעביר אותה היה הרב הדמיוני, ר' אברהם ששון שמחה.
לכבוד ערב חג שבועות, החלטתי במועצת החכמים בראשי להחזיר את הרב בתשובה לשאלה:
איזה סוגי דרשות אנחנו הולכים לשמוע השנה בשבועות?
הנה מה שענה לי הגאון הרב אברהם ששון שמחה, רב קהילת "הבנים הבונים" במאחז "הר סיון רהב מעיר":
שלום לך אריאל היקר. תודה שפנית אלי אחרי שנים שגזרתי על עצמי שתיקה בגזירת מורתי ורבתי שבתיה עוזיאל שעל אשת חיל זו נאמר "במקרה הכינותי מראש חלה בצורת עץ ברוש". שנאמר: "והיה כעץ שתול"(עיין שם בהערת הפרי חדש מפני ישן בהערת המחבר שבחר להישאר אלמוני ועל מונית, מחמת ספק דרבנן לחומרה כיוון שלא מצא לו אולפן סרוגים).
וכעת אענה לעניין שלשמו הטרדת אותי מחיים שקטים מעבר להרי החושך: אילו סוגי דרשות צפויים המוני בית ישראל לשמוע בחג השבועות הבא עלינו לטובה(ולברכה על עוגת גבינה טבעונית כמובן)?
כך מקובלני מבית אבא, רבי תרח ששון שמחה עליו החלום:
כנגד ארבעה דרשנים דיברו אבות אבותינו
1.המסורתי(הישן והטוב)
הדרשן המסורתי בא בשירת הנני מוכן ומזומן(לקבל בביט מזומן אחרי החג), ומצויד בדפי מקורות באורך הגלות. דרשתו המסורתית מבוססת על עשרת הדברות כולן או על דברה אחת שהיא בעצם שתיים, כלומר "שמור וזכור" או "כבד את אביך ואת אמך". תסמכו עליו שהדרשה לא תסתיים עד שיעבור על כל המקורות לפי סדר המספרים המודפס וללא דילוגים. הדרשה המסורתית לא מחדשת שום דבר, אלא רק מעבירה את הזמן עד הפסקת הקפה ועוגת הגבינה הבאה. שמעתם אותה כבר בילדות, לא צחקתם מהבדיחות גם בשנה שעברה ואם ירצה השם ואתם, תשמעו אותה גם בשנה הבאה בירושלים הבנויה.
2. "המודרני" (החדש יתחדש והישן יתקדש)
הדרשן המודרני לעולם לא ישמיע את אותה הדרשה פעמיים. הוא גם לא ידבר על נושא מהתורה ולא ימציא סיפורים מההפטרה. עדיף משהו מנביאים וכתובים, ורצוי מספר שאף אחד לא קורא בעיון כמו דניאל שרובו ארמית או דברי הימים שמהווה סיכום של כל הספרים בשינויים קלים שיכולים להפוך כל דרשה לכבדה מדי באמצע הלילה ולתת לעפעפיים תנומה הכרחית בטרם שחר (כדי שתהיה סיבה ליטול ידיים בבוקר). בסיום הדרשה שאורכה כהרצאת טד סטנדרטית "המודרני" יבקש הדורש מכולם לעשות לו LIKE במוצח"ג, ואם אפשר אז גם לשתף כמה שיותר כדי שמישהו ימנה אותו למדריך רוחני בקהילה תועה.
3."הסלט"(בכל מכל כל כן יברך אותנו כולנו יחד)
הדרשן "הסלט" ולמרבה הצער בחלק מהמקרים גם הסטלן, יחבר המון דברים שאינם קשורים זה לזה ויהפוך אותם למשהו לא ברור לא קשור ובעיקר לא סדור. בדרשה הזו אין התחלה אמצע וסוף, ואין טעם לשאול את השכנים אם פספסת משהו חשוב בין השורות כי אף שורה לא מתחברת כמו שצריך לזו שקדמה לו. זה יכול להתחיל ברות, ומשם לעבור לאסתר דרך איכה בואכה יהושע ושופטים ושוטרים ומס הכנסה ומסע ישראל באירוויזיון מימי יזהר כהן דרך צחי הלוי עד לקטורזה ישראל. לקרוא לסלט הזה דרשה זה לתת לדורש כבוד שלא בטוח שמגיע לו. אבל אין ספק שזו דרך ארץ נהדרת להישאר ער לעוד כמה שעות עד שיגיע זמן אכילת סלט של שחרית.
4."הפילוסופי"(זו לא דרשה, זה שיח ציבורי שגדל פרא עם הזמן)
הפילוסוף התורן שיעלה לבמה בצעדים מהוססים יחייך וישאל את הקהל: “מה זו בעצם דרשה?”.
אחרי השאלה לא תהיה תשובה אבל יעלו ויבואו הרבה תהיות נוספות: האם הדורש הוא חוליה בשרשרת דרשנים ותיקים שהתפללו יחדיו ותיקין ומצאו שותפות גורל בעולם ? מה זה בכלל עולם, ולמה אנחנו לא מרגישים שהוא מסתובב כל הזמן על צירו, ואיפה הציר שלי? להסתובב זה דבר נורא.
יש עוד הרבה שאלות לפילוסוף הנאה דורש אבל כנראה שאחרי שתיים או שלוש שאלות שאין להן מענה, גם לא יהיה להן כי זו לא המטרה. בשלב מתקדם של הלילה כשסוף השיחה אינו נראה באופק, כבר הבנתם לאן הדרשן הזה הולך ורצוי שגם יישאר במישור הפילוסופי במקום לגרום לכולם כאב ראש מתגבר באודיטוריום הפיזי. הפילוסוף התורני יכול בהחלט לתלות כרזה על הבמה שהרצאתו בחסות אדוויל, כי אחרי שיסיים נצטרך הרבה יותר מקפה טורקי אחד כדי לפענח בראש היהודי הפשוט של היוצאים לאור את הקשרים הסבוכים בין המונדיאל לרמב"ם ובין בית חולים שיבא לשיבת ציון.
הדרשן החמישי הטוב מכולם: המקצר!
מה השיטה של הדרשן המקצר? זה הולך ככה: פסוק, קושיה על הפסוק, תירוץ אחד או שניים וחג שמח בסוף. והלוואי שכולם יהיו כמוהו!
חג שמח ושיתקיים בחובבי הגבינה החזון: במשמנינו אל יהי רזון.
החותם בברכה,
הרב אברהם ששון שמחה
תגובות