הסופרת הדסה בן ארי שיתפה בטור אישי מטלטל את תחושותיה כלפי ירושלים, העיר שעיצבה את זהותה, ומותחת ביקורת על העובדה שיום ירושלים הפך ברבות השנים לחג המזוהה בעיקר עם המגזר הדתי.
"אם לא הייתי דתייה, הייתי עושה קעקוע של ירושלים", פתחה בן ארי בגילוי לב, ותיארה קשר פיזי ונפשי עמוק לעיר: "ירושלים היא ללכת דרך... היא מבינה את התוהו שלי, כפי שאני לעולם לא אבין. היא הפכה אותי למי שאני, כי כל מה שאי פעם פגשתי בה ממשיך להתקיים בתוכי". בטורה נזכרה בימים ובלילות של צעידה ברחוב יפו, בשוק ובממילא, ובמפגשים עם דמויות ירושלמיות שליוו את צעירותה.
"לדתיים אין בעלות על הגעגוע"
בן ארי התייחסה לתהליך שעבר יום ירושלים לאורך השנים, והפיכתו לאירוע מגזרי. "עם השנים יום ירושלים הופך יותר ויותר לחג שהוא בעיקר של דוסים שמבינים את השפה של הגעגוע... שלא מתביישים לרקוד ברחובות כשהם מאוהבים ומחבקים דגלי ישראל. אבל למה בעצם?", תהתה. "לדתיים אין בעלות על געגוע. געגוע הוא שפה אוניברסלית".
לדבריה, הריחוק של חלקים בציבור מהחג נובע מחשש שאינו במקומו: "אני חושבת שאנשים מפחדים מהלהט הדתי כי הם רואים בו פונדמנטליזם, ולא יודעים שיש בו בעיקר רוך ורומנטיקה ונאמנות".
את הטור חתמה בשיתוף רגע אישי עם ילדיה, כאשר השמיעה להם בדרך לבית הספר את ההקלטה ההיסהטורית של שחרור הר הבית מהמלחמה. "השעה הייתה שבע וחצי בבוקר. 'אני אינני אדם דתי', 'הר הבית בידינו'. בחניית בית הספר ניגבתי את הדמעות ושאלתי אותם – אתם מבינים מי זאת ירושלים?".
תגובות