נטלי דדון, מי שהייתה מזוהה במשך שנים עם אור הזרקורים, השטיחים האדומים וגינוני החיבה של עולם הבידור, משתפת היום (שלישי) באינסטגרם את עשרות אלפי עוקביה בצעד אישי שמשנה את כללי המשחק במרחב הפרטי שלה: שמירת נגיעה. בפוסט חשוף וכנה, דדון מסבירה למה החליטה להציב גבול פיזי דווקא בעולם שנראה כאילו ויתר עליו מזמן.
לא רק אמונה - הגנה אנרגטית
עבור נטלי דדון, לא מדובר רק בצעד דתי קלאסי, אלא בצורך נפשי עמוק בפרטיות. "אחרי שנים של אירועים, השקות ותרבות ה'אהבת חיי' והתמרחויות ממיליון איש - היה טוב וטוב שהיה", היא כותבת. לדבריה, המרחק הפיזי מייצר "גן עדן" שבו המרחב שלה נשאר מוגן ושמור. היא מגדירה את שמירת הנגיעה כ"המצאת המאה", כזו שמאפשרת לה להשתחרר לעצמה ולייצר את ה"כלי" הרוחני שלה.
איך מגיבים בביצה? "יש הרמות גבה וגיחוך"
דדון לא מתעלמת מהאתגר שבלקיחת החלטה כזו בעולם חילוני. היא מודה שזה לא תמיד פשוט: "כשקופצים עליי לחיבוק מקבלים ברקס בוודאות. יש הרמות גבה, גיחוך פה ושם". עם זאת, היא מדגישה כי היא מקפידה שלא להלבין פנים; אם מישהו מושיט יד היא תלחץ אותה "עד שיתרגלו", אך המטרה הסופית ברורה – שלום בעיניים והינהון מכבד מספיקים בהחלט.
בטקסט היא שואבת השראה מהמקורות היהודיים ומסבירה כי הגבולות הפיזיים הם למעשה הדרך לייצר עומק. "כשאני לא פועלת אוטומטית דרך הגוף, אני נותנת לנפש להוביל", היא מסבירה ומצטטת את תורת חב"ד. לדבריה, המגע מפסיק להיות "רעש רקע" והופך למשהו בעל ערך ששמור רק לבית ולמי שבאמת שייך לחייה.
"יהודייה לפני הכל"
את הפוסט היא מסכמת במסר לכלל הנשים, דתיות וחילוניות כאחד: שמירת נגיעה היא כלי עוצמתי לכל אחת שרוצה לנתב את האנרגיה שלה פנימה במקום לפזר אותה החוצה. "זה לא שאני לא נוגעת, אני רק מנתבת לנגיעות בנשמה", היא מסכמת, "שמירת נגיעה לא רק לדתיות... יהודייה לפני הכל".
תגובות