עמית סגל: יש רק אדם אחד שנתניהו חושש ממנו

לדברי סגל, התקווה בליכוד נבעה מכך שבנט נתפס כיריב נוח יחסית, אלא שהחשש הנוכחי נובע מההבנה שאיזנקוט וליברמן הם יריבים שיהיה קשה מאוד להכניע. "בנט ולפיד הם הרוזנקרנץ וגילדנשטרן של הליכוד, עם ארכיון עמוס", כותב סגל, אך מוסיף כי מול איזנקוט המצב שונה: "איזנקוט מגיע עם רקורד נקי מזגזוגים ועם ביוגרפיה שמקשה מאוד על תקיפתו".

איזנקוט המטרה, בנט האאוטסיידר?

הנחת העבודה בליכוד, כך לפי סגל, היא ש"היריב על ראשות הממשלה יהיה בסופו של דבר גדי איזנקוט". בעוד שבמשך שנתיים המערכת הייתה מכוילת להתמודדות מול נפתלי בנט, כעת מבינים בימין שהקרב האמיתי עבר מקום.

במקביל, סגל מנתח את הרכב הרשימה של בנט ב"ביחד" ומסביר מדוע האפשרות שבנט יחבור בעתיד לממשלת נתניהו הולכת ומתרחקת. בניגוד לעבר, ברשימת בנט אין כרגע אף חובש כיפה או דמות המזוהה עם הימין העמוק. סגל מדגיש כי "גם אם בנט היה רוצה ללכת מחר בבוקר לקואליציית נתניהו, אין לו עם מי", שכן אנשי רשימתו מגיעים מהצד השני של המתרס הפוליטי.

המהפך של ליברמן: פנייה ל"בייס" של הקואליציה

בצד השני, אביגדור ליברמן מבצע מהלך הפוך. מפלגתו משנה פנים ופונה ישירות אל קהל היעד של הקואליציה דרך דמויות כמו אב שכול ואח של חטופים. "כשם שרשימת בנט מבטאת פניה אל האלקטורט של האופוזיציה, כך רשימת ליברמן מבטאת פנייה אל הקואליציה", מציין סגל.

המהלך של ליברמן מבטא הבנה שהאלקטורט המסורתי שלו הולך ונעלם, וכי יהיה קשה מאוד להקים ממשלה בעתיד שתהיה תלויה במפלגות הערביות. בעוד שגוש השינוי נמצא בתזזית של גיוסים ומיזוגים, בימין המפה נשמר הסטטוס קוו, מה שמעלה את התהייה של סגל בסיום דבריו: "איך קמה מכל זה קואליציה, לך תבין".