עשרות אלפים הגיעו הבוקר, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשפ"ו, לבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.
השנה המשטרה צימצמה את חסימות הכבישים בטבעות המקיפות את הר הרצל והתנועה זרמה.
בזמן הצפירה דמם ההר לשתי דקות. עשרות אלפי אנשים, משפחות שכולות, בני משפחה, חברים, לוחמים, קצינים ועם ישראל - עמדו דוממים על קרקע שמסמלת יותר מכל מקום אחר את המחיר שמשלם עם ישראל על קיומו.
בין המצבות, ליד הקברים הטריים של חללי הלחימה האחרונה, ניצבו הורים, אחים, רעיות וילדים שגדלו בלי אב. הדממה לא הייתה ריקה, היא הייתה מלאה.
עם סיום הצפירה חלף מעל ההר מטס "המבנה החסר" בו 4 מטוסי קרב מסוג F-35 חולפים ואחד עוזב את המבנה כסמל לנופלים.
לאחר שעה קלה, מעגלי שירה נפתחו בין הקברים ולאורך השבילים, ומתוכם עלו שירי אמונה וקדושה שחיברו בין האבל לתקווה. אפשר היה לחוש את האמונה והזיקה העמוקה בין הקדושה הלאומית לזו הדתית. המשפחות השכולות לא נשארו לבד בין השורות, הקהל הגדול עטף אותן בשקט ובשיר.
אחר מות קדושים - ליום הזיכרון. ------------------------------------------------------ מניח בזה לפניכם במה שהתייסרתי רבות ואני ממשיך להתייסר. מדוע כרכה התורה בסוף שירת האזינו את הגאולה ביסוד של מחיר כבד של : "וכיפר אדמתו עמו" . שמשמעותו וודאי : שארץ ישראל מכפרת במוות להיותם של ישראל ראויים להיות לה בגאולה. משל שבכדי לזכות בה בגאולה צריך להשלים בישורת האחרונה את יתרת הכפרה כדי לזכות בהחשת הגאולה. הליך כפרה משלים על הגלות שהתקצרה והוא כרוך להוותינו במחיר היקר ביותר : בקורבנות אדם. כיום הזה : "יום הזכרון". ואני מתייסר האם אכן כך , או אני בכלל [יש יגידו כרגיל] בודה מהגיונות ליבי ואך מתבדה.... ולוואי שכן. הברור הוא, שכך או כך אנו אפופים לעניין זה בעננה כבדה של ניסתרות . ניסתרות האתגר מונח לפתחינו. לנסות ולא לחדול מלהמציא ולמצוא פתרונות ותרופתות . ועוד כנ"ל. בכתוב : "בקרוביי אתקדש ועל פני כל העם אתכבד". האם ייתכן לומר וחלילה שהקב"ה מתכבד על ידי כל העם כשהוא ממצה את מל