בזמן שישראל עדיין מתמודדת עם השלכות טבח ה-7 באוקטובר, מלחמה מתמשכת ושיח ציבורי טעון - מצעד הלהקות הצבאיות של "כאן גימל" מציב בחירה שמעוררת לא מעט שאלות.
במסגרת מצעד חגיגי לרגל יום העצמאות ה-78, שנערך בהשתתפות אלפי מאזינים וגולשי "כאן", התבקש הציבור לבחור את שירי הלהקות הצבאיות הגדולים בכל הזמנים. בסיום ההצבעה, הגיע למקום הראשון "שיר לשלום" - שירם של יענקל'ה רוטבליט ויאיר רוזנבלום, שבוצע במקור על ידי להקת הנח"ל.
מדובר בשיר שנחשב לאורך השנים לאחד הסמלים הבולטים של מחנה השלום בישראל - וגם לאחד השירים השנויים במחלוקת בתולדות הזמר העברי.
בין זיכרון למציאות
"שיר לשלום" נולד מתוך חוויות מלחמה קשות - רוטבליט עצמו נפצע במלחמת ששת הימים, אך מהר מאוד הפך לאמירה פוליטית ברורה. כבר עם יציאתו עורר התנגדות בקרב בכירי מערכת הביטחון, ובהמשך הפך לסמל מובהק של מחנה פוליטי מסוים, במיוחד לאחר שנוגן בעצרת שבה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין.
והנה, דווקא עכשיו - אחרי מתקפת הטרור הקשה בתולדות המדינה, כשחיילים עדיין נלחמים והחברה הישראלית חווה שבר עמוק, הציבור בוחר שוב בשיר שקורא להפסקת מלחמות ולשלום.
"בית להילחם": שיר המלחמה של הלהקות הצבאיותצילום: (באדיבות: יח"צ)בחירה תמימה או אמירה?
אפשר כמובן לפרש את התוצאה כרצון טבעי של הציבור בתקווה ובשקט. אחרי תקופה ארוכה של כאב, ייתכן שהלב פשוט מחפש נחמה.
אבל קשה להתעלם מהפער: בין המציאות הביטחונית המורכבת לבין הבחירה בשיר שמייצג תפיסה אידיאולוגית מאוד מסוימת. יש מי שיראו בכך ניתוק, ואחרים יטענו - אולי דווקא זו הקריאה הכי עמוקה שעולה מהשטח.
כך או כך, הבחירה ב"שיר לשלום" במקום הראשון לא רק משקפת טעם מוזיקלי - אלא גם מציפה מחדש את הוויכוח הישן על זהותה של החברה הישראלית, ועל הדרך שבה היא בוחרת להתמודד עם מלחמה, זיכרון ותקווה.
ומה עם שאר הרשימה?
למקום השני הגיע "הרעות" - שיר שמזוהה דווקא עם אחווה לוחמת ורוח קרב, ולמקום השלישי "מה אברך", מהשירים המזוהים ביותר עם כאב השכול.
להקת פיקוד צפון בשיתוף הלהקות הצבאיותצילום: מסך יוטיוב צה"להבחירה שמעלה סימני שאלה
המצעד של "כאן גימל" ניסה לחגוג את המורשת המוזיקלית של הלהקות הצבאיות, אבל בסופו של דבר חשף משהו עמוק הרבה יותר.
כי כש"שיר לשלום" חוזר שוב למקום הראשון, זו לא רק בחירה מוזיקלית - אלא תוצאה שמבליטה את המתח בין המציאות הביטחונית לבין הקול שעולה מהמצעד.
תגובות