במשך שנים, עבור משפחת כהן מהיישוב שדמות מחולה, יהודה נתן היה פשוט "גור". הוא היה הילד המתוק והמפונק מעט, זה שמתעקש לקלוע צמות לחלות השבת, שאוהב לשכב חצי שבת במיטה של אמא עם עיתון, ולנצח את כולם בשחמט בחיוך מבויש. אך ב-7 באוקטובר, ובימים העקובים מדם שבאו אחריו, גילתה המשפחה – ויחד איתה המדינה כולה – את ה"אריה" שבו.
רס"ן יהודה נתן כהן, מפקד פלוגה נערץ בסיירת גבעתי, לא היסס לרגע באותה שבת שחורה. הוא הסתער לתוך האש בקיבוץ נחל עוז, חילץ משפחות תחת אש והמשיך להוביל את לוחמיו לעומק רצועת עזה. שם, בקרב בלב הרצועה, נפל כשהוא צועד בראש. כעת, לקראת יום הזיכרון, מוציא גיסו, אליה מימון, את השיר "גור אריה יהודה" – יצירה חשופה וכואבת שמנסה לאחוז בשני קצוות האישיות של הגיבור שנפל.
"אף אחד לא סיפר לי כמה הוא גיבור", שר מימון במילים שחודרות את הלב. השיר חושף את הפער הבלתי נתפס בין המפקד הקשוח שקולו בקשר השרה ביטחון מוחלט, לבין הדוד האהוב שסיפורי גבורתו התגלו למשפחתו רק במהלך השבעה. דרך המילים והלחן, מצטיירת דמותו של לוחם שהיה דור שלישי לשורדי שואה, ונשא על כתפיו את המשא ההיסטורי של העם היהודי.
באחת מהודעותיו האחרונות כתב יהודה: "זאת זכות גדולה להמשיך את שרשרת הדורות בצורה ראויה" – מילים שהפכו לצוואה חיה המהדהדת לאורך השיר כולו.
ההפקה המוזיקלית הרגישה של הראל חדד, לצד הקליפ שערך חיים אלימלך, מציבים גלעד מוזיקלי לדמותו של יהודה. זהו סיפור על צעיר שהיה שילוב נדיר של עדינות ותעוזה; מפקד שפתח את הארנק עבור חייל שחסר לו, והסתער על האויב באותה חדות שבה הזיז כלים על לוח השחמט.
"גור אריה יהודה" הוא לא רק שיר הנצחה אישי, אלא המנון לדור שלם של לוחמים ב"חרבות ברזל" – אריות בשדה הקרב, שבלבם נשארו תמיד הגורים האהובים של הבית.
תגובות