כאשר הנשיא דונלד טראמפ הודיע במפתיע על הפסקת אש בת שבועיים עם איראן, רבים ראו בזה את סיומה של עוד הרפתקה מהירה וחולפת של הנשיא התזזיתי בהיסטוריה. ראשי התיבות "TACO" (טראמפ תמיד מתקפל) חזרו לכותרות, ובישראל כבר החלו לסכם את המערכה ולחלק ציונים לכלל הגורמים המעורבים.
אך המהלכים שביצע מאז אותה הכרזה על הפסקת אש, מצביעים על כוונה הפוכה לחלוטין של הנשיא טראמפ. ראשית צריך לצייר את המפה האסטרטגית בה טראמפ הכריז על הפסקת האש, כך נבין יותר טוב את המניעים מאחוריה: ארצות הברית וישראל קיימו מערכה אווירית, ככל הנראה חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית. שני חיילות האוויר, הטובים בעולם, הפציצו כל מטרה אפשרית במשך כ-40 ימים רצופים וגרמו נזק בלתי ניתן לחישוב למשטר האייתולות, והגיעו להישגים דמיוניים בחזיתות רבות.
אך למנהיג העולם החופשי בדמוקרטיה הגדולה בעולם עוד שיקולים חוץ מכמה כתשנו את המשטר באיראן, לקראת ההכרזה על הפסקת האש מחירי הדלק הגלובליים החלו לזנק באופן מעלה חשש, זאת למרות תעלולים רבים בהם השתמש טראמפ כדי לנהל אותם, מעבר לכך מחירי הנפט גם בארה"ב החלו לטפס ולנגוס בכיסו של הצרכן המקומי.
תוסיפו לזה חזית של 'תומכי טראמפ' לשעבר בימין העמוק והקיצוני בארה"ב, שיצאו נגד המלחמה בחריפות, ברוב המקרים בעקבות הקשר לישראל ומתוך מניעים אנטישמיים, קולות משפיעים כמו טאקר קרלסון וג'ו קנט, בכיר הממשל שהתפטר והאשים את ישראל בשליטה בנשיא טראמפ ובמניפולציות ישראליות על השלטונות בארה"ב.
בנקודת ה-40 יום, טראמפ היה חייב לעשות מהלך, וזה גם ככל הנראה היה הזמן הנכון לעשות זאת. מי שעקב באדיקות אחרי המערכה, ראה כי גם מהזווית הישראלית וגם מהזווית האמריקאית, התקיפות הפכו פחות משמעותיות ופחות דרמטיות. מתקפות מחץ שחיסלו את חמינאי ביום הראשון, הפכו אל ציד של קראוונים ניידים של משמרות המהפכה והשמדת ציוד בעל השפעה אפסית על היכולות האסטרטגיות של איראן, כמו מסוקי תובלה צבאיים בני 70 שנה. מעבר לכך, הלחץ הכלכלי הגלובלי והפנימי הגיע גם הוא אל נקודת שיא.
המהלך של טראמפ כוון להשיג ייצוב כולל בכל הזירות: הפסקת אש בת שבועיים, שתכלול פתיחה, גם אם חלקית של מיצרי הורמוז, יצרה את התנאים לירידה לא מבוטלת במחירי הנפט והתייצבות השוק הגלובלי. בנוסף לכך, הדבר יאפשר למדינות לצבור מאגרים להמשך הלחימה וזירז את ריקון המפרץ הפרסי ממכליות, שכל יום שלהם בנמל עולה מיליונים לכלכלה העולמית, לכל ספינה.
בחזית הביתית, ניצל טראמפ את המשא ומתן גם הוא בתור הזדמנות בתוך הזדמנות, במקום לשלוח את סטיב וויטקוף וג'ראד קושנר, אשר בחוגי הימין הקיצוני שמם נקשר (כנראה בגלל יהדותם) אל אינטרסים ישראלים, שלח טראמפ את סגנו, ג'יי די ואנס, חברו של טאקר קרלסון ויקיר הבדלנים, אשר הוביל קו תקיף על פי דיווחים נגד פעילות צבאית באיראן, כך שכאשר המשא ומתן ייכשל, גם קיצוני הימין לא יוכלו להאשים את הכישלון בנאמנויות לישראל, במקביל יצא טראמפ למתקפה חזיתית על הימין הבדלני, ופעל לנטרל את השפעתם בתנועתו.
בנוסף לכל זה, יש לקחת בחשבון את ההזדמנות הצבאית בשבועיים של הפסקת אש, אחרי 40 יום של המטרת אש מהאוויר וספיגת מטחים, גם הצבא האמריקאי וגם צה"ל נדרשו ככל הנראה לתחזוקה מקיפה, מילוי מלאי תחמושת ומיירטים, איסוף מטרות ומודיעין וכמובן גם הצבה של כוחות אל השלב הבא של המלחמה, חשוב לזכור שהרכבת האווירית של צבא ארה"ב לאזור עדיין נמשכת וגם כי חטיבות מארינס אמריקאיות וספינת הפלישה הימית הבוקסר עושות את דרכן לאזור ברגע זה ממש, וצפויות להגיע, הפלא ופלא, תוך כ-שבועיים לאזור.
שימו עיניים על הבוקסר, כל עוד היא ממשיכה בשייט אל עבר איראן, המשחק עוד לא נגמר.
תגובות