"אכפת למישהו? לא. לא אכפת" הרב משה אלחרר, רבה של המועצה המקומית שלומי, מתקשה להסתיר את התסכול.
כבר שנתיים וחצי הוא נמצא בקו הגבול הצפוני כמעט ברציפות — בלי הפוגה. הירי לא פוסק, אבל לדבריו, מי שאמור לטפל – בעיקר מדבר. "מדברים גבוהה גבוהה" הוא אומר "אבל אין קשר בין הדיבורים למציאות. הכל מתנהל בעצלתיים"
כמו במטווח של ברווזים
שלומי, יישוב קטן בגליל המערבי, יושב ממש על הגבול עם לבנון. בניגוד לאזורים אחרים בארץ, כאן לא תמיד יש אפילו שניות ספורות להגיב.
"הרבה פעמים יש נפילה — ורק אחר כך אזעקה", מתאר הרב אלחרר "אין זמן התראה אין לך איך להתגונן, התושבים כמו במטווח של ברווזים"
לדבריו, הבעיה אינה רק האיום הביטחוני אלא חוסר במיגון.
הרב משה אלחררצילום: ללא קרדיט"המדינה שמה אנשים על הגבול, אבל לא נותנים להם את המינימום כדי לחיות שם, יש משפחות בלי ממ"דים, בלי מקלטים תקינים. מדברים על חוסן נפשי — אבל הנזק כבר נגרם".
פיקוד העורף מורה: כוננות ספיגה בכל קו העימותצילום: נפילת רקטה בקריית שמונה, ארכיון (צילום: אייל מרגולין/פלאש 90)הפוליטיקאים מדברים מהבוקר עד הערב
הרב לא חסך בביקורת כלפי הדרג הפוליטי: "הפוליטיקאים מדברים מהבוקר עד הערב, לעמוד מול מיקרופון ולדבר זה לא להרגיש את הכאב של האנשים כאן, וזה - לא מעניין אותם" לדבריו השחיקה כבר מורגשת בשטח. "אנשים מתמוטטים אפשר לדבר על חוסן כמה שרוצים - אבל בסוף זה גומר את התושבים, ואין להם ברירה אלא להישאר"
שנתיים וחצי בלי הפסקה
מאז 7 באוקטובר, הרב אלחרר לא עזב את האזור אפילו ליום אחד של מנוחה "לא הייתי יום אחד בבית מלון" הוא מספר "הרב של המועצה המקומית חייב להיות כאן בכל רגע".
הוא עובר בין בתים, בתי כנסת ומוצבים צבאיים, מחזק חיילים ואזרחים, מעביר שיעורים ומלווה משפחות ברגעים הקשים ביותר. אבל גם הוא מודה: "זה לא מספיק. בלי טיפול אמיתי - אנשים בסוף יעזבו".
הסיפור שלא סיפר למשפחה
הרגע המטלטל ביותר בשיחה מגיע דווקא מסיפור ישן — מלבנון במהלך שירותו הצבאי בצוות איתור וזיהוי.
במשך שנים נמנע הרב אלחרר ממפגש עם משפחות חללים שטיפל בהם, מתוך רצון לחסוך מהן את פרטי הזוועה. אבל במקרה אחד — הוא נאלץ לשבור את הכלל.
אם שכולה מהשומרון חלמה שוב ושוב על בנה - וראתה בחלומה פרח שמופיע ונעלם, היא השתכנעה שבנה כלל לא נקבר, ויצאה למסע חיפושים מול כל הגורמים האפשריים.
לבסוף, היא דרשה לפגוש מישהו שהיה שם "ישבתי איתה לבד" מספר הרב "בלי קצינים, בלי אנשים. ואמרתי לה: אני אספר לך מה קרה".
ואז, לפרטי פרטים, הוא תיאר את אותו לילה: הבן נהרג מפגיעת טיל ישירה בנגמ"ש. הרב אסף את שרידיו במשך שעות - עד לפנות בוקר: "עם צמר גפן, אספתי כל חלק עד ארבע וחצי בבוקר" הוא אומר "זו גם הסיבה שהלוויה נדחתה שוב ושוב"
אחרי אותו מפגש האמא נרגעה והצליחה לישון בלילה.
"אי אפשר לגדל ככה ילדים"
כיום, בשלומי רשומים בין שמונה לתשעת אלפים תושבים. רבים מהם חזרו - אבל לא מבחירה "הם חזרו כי אין להם ברירה" אומר הרב "אבל משפחות חזקות, מבוססות - לא חוזרות. אי אפשר לגדל ילדים בתנאים כאלה. זה לא נורמלי".
לדבריו, אם המצב יימשך - התוצאה ברורה: "זה יגרום לשבר, אנשים פשוט יעזבו ככה שיוצא שמשפחות שיכולות להרים את המקום ולהצעיד אותו קדימה — פשוט לא מגיעים".
בין ייאוש לאמונה
הרב אלחרר מסיים בנימה של אמונה, הוא מזכיר את דבריו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שלפני עשרות שנים כתב כי עם ישראל עבר ארבע גלויות - ארבע מלכויות המתוארות בספר דניאל - אך עתיד להיכנס לשלב נוסף: מלכות חמישית, נצחית, שאין אחריה חורבן.
לדבריו, אנו נמצאים כבר בתוך אותה תקופה. "זה עידן שלא היה כמותו — שבו עם ישראל מתמודד מול כוחות רבים, אבל גם זוכה לסיוע אלוקי יוצא דופן"
"אנחנו רואים ניסים שלא היו מעולם", הוא מוסיף, "סיוע אלוקי שלא היה כדוגמתו. אבל יחד עם זה — יש גם מחיר כבד, ויש מציאות קשה שאי אפשר להתעלם ממנה".
תגובות