שנת תשנ"ב (1992), זמן קצר לאחר סיומה של מלחמת המפרץ, שיגר רב מבני ברק מכתב דחוף ללשכתו של הרב הראשי לישראל דאז, הרב מרדכי אליהו זצ"ל. המכתב, שנפתח במילים הנרגשות "השנה אירעו לנו ניסים ונפלאות במלחמה", ביקש לתת מענה הלכתי למציאות הבלתי נתפסת של עשרות טילי סקאד שנחתו בלב שכונות מגורים מבלי לגרום לנפגעים בנפש.
השואל ביקש מהרב להכריע בארבע סוגיות בוערות: כיצד על אדם שביתו נחרב אך חייו ניצלו להודות לה', האם יש מקום לקבוע יום הודיה עירוני בערים שספגו מטחים, האם מותר לומר "הלל" בטקסים אלו, והשאלה שהסעירה את הציבור אז כהיום - האם מדובר במלחמת "גוג ומגוג" ובתחילתו של עידן הגאולה.
כך השיב הרב מרדכי אליהו זצ"ל לשאלות:
ברכת הנס וקביעת "הלל" אישי
הרב פסק כי אדם שביתו נפגע ישירות מטיל והוא ניצל, צריך לברך "ברוך שעשה לי נס" בעת חזרתו למקום בפעם הראשונה. בנוסף, קבע הרב הנחיה לדורות: בכל שנה, ביום בו אירע הנס, על אותו אדם לקרוא את "הלל הגדול" ולברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה" – אך זאת ללא שם ומלכות.
מתוך השאלה שהרב מרדכי אליהו נשאלצילום: אריה יואלי
מתוך פסק ההלכה צילום: צילום: אריה יואלייום הודיה עירוני בבתי הספר
ביחס לשאלה הציבורית, הרב אליהו עודד קיום עצרות הודיה בערים שנפגעו. הוא המליץ לאסוף את תלמידי מוסדות החינוך יחד עם הניצולים לאמירת פרקי תהילים שנבחרו במיוחד להודיה על הצלה. עם זאת, הבהיר הרב כי אמירת ה"הלל" במעמדים אלו צריכה להיעשות ללא ברכה.
חישובי קצין ומלחמת גוג ומגוג
בנוגע לניסיונות לזהות את המלחמה כשלב הסופי של הגאולה, השיב הרב בגישה זהירה ומפוכחת. הוא הבהיר כי "כל מחשבי הקצין הם בעלי השערה בלבד", ואין להסתמך על חישובים אלו מאחר והקץ נותר "חתום וסתום". לצד זאת, חתם הרב את דבריו במסר של אמונה אקטואלית מתמיד: "אנו מאמינים בני מאמינים שהגאולה תבוא בקרוב ממש בבחינת 'היום אם בקולו תשמעו'".
תגובות