עילי רחין: איך מתפקדים חדרי המיון בארץ כשאיום הטילים ברקע?

עילי רחין מדגיש שמהתרשמותו, חדרי המיון הם לא רק מקום לקבל טיפול אלא מערכת שלמה שנמצאת בקשר ישיר עם פיקוד העורף, מד"א, חדרי המצב של בתי החולים, ולעיתים גם עם צה"ל. "חדרי המיון מקבלים עדכונים על המצב בשטח, מתארגנים בהתאם, מעלים כוננות, פותחים חדרי טראומה נוספים, בודקים מלאי תרופות וציוד – אבל במקביל ממשיכים לקבל גם את החולה שבא עם כאב בטן".

טיפול רפואי בזמן של אי־ודאות

המסדרונות, כפי שהתרשם ולמד עילי רחין, לא תמיד יכולים להכיל את כמות המקרים שמגיעה בגלים. "בשעות שיא, לפעמים יש עשרות אנשים שממתינים, ומגיעה קריאה על פגיעה באשקלון, או התקף חרדה המוני בתחנת רכבת. הרופאים ואנשי הצוות עומדים מול מסך עם שמות, ומבינים שהשיקול שלהם לא רק רפואי - הוא גם מוסרי, אנושי, ואפילו לאומי."

הדילמות הקליניות מתחדדות בשעת חירום לדעתו. "לא כל מקרה מדמם הוא הדחוף ביותר, ולא כל מקרה שנראה שקט הוא באמת יציב. בצוות לומדים לנתח במהירות, לא רק את הגוף של המטופל אלא גם את ההקשר: איפה הוא היה, מה עבר עליו, האם מדובר בטראומה נפשית שעלולה להתפתח לסיכון ממשי."

השחיקה שקטה, הסולידריות רועמת

עילי רחין מדבר גם על הקושי האנושי של הצוותים עצמם, כפי שהתרשם במהלך לימודיו ובכלל. "בזמן שכולם חושבים איך לברוח, אנשי חדר המיון חושבים איך להישאר. יש עובדים שמגיעים ממקומות מוכי טילים, חלקם עוזבים את הילדים בבית כדי לעזור בחדר המיון. זו מסירות שלא נמדדת במשמרות אלא היא נמדדת באומץ לב."

לדבריו, משיחותיו עם אנשי צוות רפואי, השחיקה המצטברת מורגשת, אך מנגנוני התמיכה הפנימיים חזקים. "הם לא רק צוות רפואי, הם גם קהילה. יש מי שיתמוטט רגע אחרי סיום משמרת, ויש מי שיתנדב למשמרת כפולה. זה משהו ברוח של בתי החולים בישראל, מתוח אבל מלא משמעות. זה הבדל משמעותי שרואים לעומת איטליה."

האם מערכת הבריאות ערוכה באמת?

בעידן שבו איראן שולחת מסרים מאיימים כמעט מדי יום, ותחושת חוסר הוודאות מלווה כל דיווח חדשותי, עולה השאלה האם המערכת מוכנה באמת לרגע האמת. עילי רחין מצביע על הפער בין התשתיות לבין האנשים, כפי שהתרשם לאחרונה. "הרופאים והאחיות יודעים את העבודה, אבל לדעתי יש מחסור חמור בכוח אדם, ובמקרים רבים גם בציוד. לא מדובר במוכנות טכנית בלבד; מדובר בהיערכות נפשית, ארגונית ותודעתית."

לדבריו, נדרש שילוב בין הכשרה רפואית לבין הבנה של מצבי קיצון אזרחיים. "לא כל רופא מיומן בהתמודדות עם גל של נפגעי חרדה או עם עומס פסיכולוגי קולקטיבי. צריך להכניס את הממד הזה לתוך ההכשרה, במיוחד לאור האיומים שמדינת ישראל חווה בתדירות גוברת."

כשהכול קורה בבת אחת – איך שומרים על האנושי?

המסר שעילי רחין חוזר עליו הוא פשוט אך עמוק: "אני חושב שהחירום הרפואי האמיתי הוא זה שבו שוכחים שמדובר בבני אדם." מבחינתו, כל פנייה למיון היא עולם ומלואו, גם אם היא מתרחשת בזמן אזעקות או תחת לחצים כבדים. "בסוף, אני מתרשם שאנשי הצוות הרפואי מטפלים לא רק בגוף אלא גם בפחד, בחרדה, בתחושת אובדן שליטה. תפקידם הוא גם להחזיר קצת יציבות בתוך כל כאוס."

הכנה למצבי קיצון: לא רק ציוד

המערכת, לדעתו ומהתרשמותו, צריכה להשקיע לא רק בבונקרים ובמערכות כריזה אלא גם בהכשרת הצוותים להתמודדות נפשית, תקשורתית ואנושית. "כשחדר המיון מתפקד היטב זו תוצאה של מאות החלטות קטנות בזמן קצר, שמבוססות על מיומנות וגם על אמפתיה."

עילי רחין, שסיים את לימודי הרפואה באיטליה, מסכם בתחושת שליחות. "לא בחרתי ברפואה בשביל ימי שגרה בלבד. הרפואה האמיתית נמדדת כשקשה, כשהבלתי צפוי מתרחש, וכשאין זמן להסביר אלא רק לפעול. זו תהיה זכות להיות שם ברגעים האלו, גם אם הם מלווים באזעקות ברקע."

עילי רחין הינו בוגר לימודי רפואה באיטליה, אשר עומד להתחיל סטאז' בישראל. מידע הקשור ברפואה המופיע כאן במישרין או בעקיפין אינו מחליף בדיקה רפואית, עצת רופא או כל מומחה אחר