בפרק 30 של סינמה שו״ת, פודקאסט הקולנוע של אתר סרוגים, מארח אבי לודמיר את הבמאי והתסריטאי שלום הגר לשיחה רחבה שמתחילה בילדות ירושלמית ומסתיימת ביצירה עכשווית שנולדת מתוך סבלנות, התמדה ורצון עיקש לביים ולספר סיפורים, גם כשהדרך ארוכה ומלאת עצירות.
כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .
להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים – לחצו כאן
הגר מספר שהאהבה לקולנוע התחילה מוקדם מאוד. זיכרונות ראשונים מאולמות קולנוע בשכונת קריית יובל בירושלים, מסופרמן, מג׳יימס בונד וממלחמת הכוכבים, ומהחוויה הפיזית של האולם, הריח והצלילים. הקולנוע, לדבריו, לא היה משהו שידע איך לעסוק בו, אבל כבר אז היה ברור לו שהוא רוצה להיות שייך לעולם הזה. דרך תוכניות טלוויזיה כמו זהו זה, ודרך מבקרי קולנוע שדיברו על סרטים, נפתח בפניו עולם שהלך והעמיק.
שישו ושמחו – לשים את להקת הרבנות הצבאית במרכז
הדרך המקצועית התחילה בלימודים בישיבה תיכונית ובמסלול הסדר, ובהמשך בהצבת מטרה ברורה ללמוד בסם שפיגל. הגר מספר שבחר בבית הספר מתוך רצון למקום שירגיש לו מקצועי ומדויק עבורו, ולאו דווקא כזה שמוגדר מראש כבית ספר דתי. אחרי הלימודים בסם שפיגל המשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטת תל אביב, מתוך רצון להעמיק עוד וללמוד אצל מרצים ויוצרים שהעריך.
אבל הלימודים היו רק תחילתו של מסע ארוך. הגר מתאר כמעט עשרים שנה של עשייה לפני שסדרה וסרט באורך מלא יצאו לאור. שנים של כתיבה, סרטים קצרים, עבודה תיעודית, פיתוח תסריטים, והמתנה ארוכה לקרנות. הוא מספר על הבחירה המודעת לא לקחת עבודות במשרה מלאה, כדי להשאיר מקום לכתיבה, גם במחיר כלכלי לא פשוט. במקביל לימד קולנוע במסגרות שונות, עד שהרגיש שההוראה הפכה לאוטומטית מדי והחליט לעזוב אותה לחלוטין.
שישו ושמחו: לצחוק מלהקת הרבנות הצבאית
11
0
העיסוק בסדרה שישו ושמחו תופס מקום מרכזי בשיחה. הגר מספר על החיבור האישי לרבנות הצבאית, דרך השירות הצבאי שלו, ועל האהבה הגדולה לשירי מקהלת הרבנות הצבאית שגדל עליהם. הוא מתאר איך הסדרה התחילה כבר בתחילת העשור הקודם, עברה דרך ערוץ ביפ, דרך דחייה ב-הוט, והגיעה לכאן 11 רק אחרי כמה סבבים של הגשה, נפילות ושינויים ארגוניים. תהליך הכתיבה עצמו, לדבריו, היה ממושך ומובנה, עם עבודה יומיומית, דיאלוג מתמיד עם קוראים ועורך תסריט, וצמצום דמויות ומהלכים כדי לחדד את הסיפור.
הגר מדבר על הבחירה בקומדיה מוזיקלית, על הרצון להעביר את הקסם של השירים בלי להישמע ארכאיים, ועל העבודה המוזיקלית שעשתה התאמה בין נוסטלגיה לעכשוויות. הוא מספר על תגובות הקהל, שרובן הבינו את הטון ההומוריסטי והאוהב של הסדרה, לצד ביקורות נקודתיות על דיוק היסטורי או על הצגת דמויות דתיות. מבחינתו, שישו ושמחו היא יצירה שנולדה מתוך חיבה גדולה לעולם שהיא מציגה, גם כשהיא נוגעת בו בפרודיה.
סינמה שו״ת פרק 29: שני קיניסו על קולנוע שנוצר מתוך טראומה
0
0
מתחת לצל של השמש – סרט עם דמות קשה
השיחה עוברת בהרחבה גם לסרט מתחת לצל של השמש. הגר מתאר את הדרך הארוכה של הסרט, שהתחיל כדרמה קצרה והפך לסרט באורך מלא, ואת תהליך הכתיבה והפיתוח שעבר שינויים מהותיים. הוא מספר על ההחלטה למקם במרכז הסרט דמות קשה, גבר שרצח את אשתו, ועל הבחירה שלא להסביר או להצדיק את המעשה, אלא להתמקד בהתמודדות ובמחיר. בעיניו, הקולנוע מעניין דווקא במקומות הקיצוניים, בדמויות שלא נוח להסתכל עליהן.
הגר משתף גם בחוויית הצילומים בתקופת הקורונה, בעבודה עם צוות מצומצם, בליהוק שנעשה מתוך חיבור אישי ובחיפוש ממושך, ובעבודה המוזיקלית שנבנתה לאט ובסבלנות. הוא מתאר את התחושה המוכרת לו, שברגע שסרט מסתיים הוא כבר רוצה להמשיך הלאה, לעבור לפרויקט הבא, גם אם המשמעות היא שהעיסוק בשיווק ובהפצה נשאר מאחור.
הסרט הבא: על שבויי צה"ל במלחמת יום כיפור
לקראת סיום, הגר מספר על תסריט חדש שהוא עובד עליו כיום, שעוסק בשבויי צה״ל במלחמת יום הכיפורים, ועל המשך תהליך הכתיבה והפיתוח. השיחה כולה מציירת דיוקן של יוצר שעובד בקצב שלו, לא ממהר, מוכן לשנים של המתנה, ומתעקש ליצור קולנוע שמעניין אותו באמת.
זהו פרק על אהבה עמוקה לקולנוע, על דרך ארוכה בלי קיצורי דרך, ועל הבחירה להמשיך ליצור גם כשלא ברור מתי ואיך הדברים יבשילו.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים