מפקד פלוגה מחטיבת אלכסנדרוני, סרן ל׳, התראיין לסרוגים ותיאר את הימים שקדמו למבצע להשבת רן גאוילי ז"ל, את ההיערכות המוקדמת, את אופי הפעולה בשטח ואת התחושות עם השלמת המשימה, כחלק ממאמץ רחב של צה״ל ברצועת עזה.

לדבריו, ההיערכות החלה כבר בתחילת השבוע שעבר, עם כניסה לנוהל קרב מתמשך."אנחנו נכנסים לנוהל קרב משבוע שעבר, שהוא נוהל קרב בלי לחדד מה המטרה הסופית, אלא כיבוש והתקדמות", אמר. "בהתחלה רק המפקדים יודעים במה מדובר במדויק, ולאט לאט זה יורד לשטח. מנסים לשמור על דיסקרטיות, ורק לקראת המבצע עצמו מתדרכים את הכוחות שזו המשימה, כדי לאפשר להם לבצע אותה".

הוא מספר שלקראת סוף השבוע הוקפצו לוחמי החטיבה מבתיהם. "מקפיצים את כל החטיבה מהבית, וזה אירוע בפני עצמו״, תיאר. ״אנשים עוזבים משפחות, עבודה ולימודים, ומבינים את החשיבות והצורך של מה שאנחנו עושים. אנשים מגיעים ויוצאים למשימה לפי התכנון".

הפעולה בוצעה במרחבים שבהם צה״ל פעל בעבר, אך שאינם מוחזקים באופן קבוע. "זה לא שטח שאנחנו מחזיקים בו ממש, אלא שטח שהיה ויצא", הסביר. "יש מקומות שהצבא נמצא בהם יותר בעומק ויש מקומות שפחות. אנחנו כחטיבה לחמנו בכל הגזרות, בצפון, אחר כך בעזה, ואז חזרה לצפון ולבנון, כך שההיכרות עם השטח והמתארים קיימת".

לדבריו, התכנון וההכנה היו מדויקים. "המשימה הוכנה היטב. ידענו מה אנחנו עושים, מתי אנחנו עושים ולאן אנחנו צריכים להגיע. היה נוהל קרב מסודר וברור, עם השקעה גדולה מאוד של תכנון ואיסוף לפני. אנחנו באנו כיד המסיימת לבצע".

על אופן הכניסה לשטח אמר: "אנחנו נכנסים מאוד חזק, זו השיטה שלנו תמיד בצה״ל ובטח בחטיבה שלנו, עם המון כוח. האויב מבין את הסיטואציה, בהתחלה הוא כמעט ולא מגיב, ובהמשך צצים אויבים פה ושם. אנחנו פועלים כדי להגן על הכוחות מול סכנות, בהתאם לצורך".

המ״פ תיאר גם את השיח עם הלוחמים רגע לפני היציאה. "אנחנו מדברים על החשיבות ועל ההבנה שגם אם המשימה תצליח או לא תצליח, נפלה בחלקנו הזכות לקחת בה חלק", אמר. ״"אם נצליח, והמשימה כמו שאנחנו רואים הצליחה, התחושות הן מאוד מרוממות. הדגש הוא על ביצוע מקצועי, חזק, עם אפס נפגעים לכוחותינו ומקסימום אפקט".

הרמטכ"ל ליד גופתו של רן גאוילי | צילום דובר צה"ל

לדבריו, בפלוגה נרשמה מוטיבציה חריגה. "אצלי בפלוגה היו ממש מריבות מי יוצא ומי לא זכה לצאת", סיפר. "הסברנו שהמשימה יכולה להתבצע רק אם יש מי ששומר בעורף ויש מי שנמצא בקו ההגנה, ועדיין כולם רצו לקחת חלק".

בהתייחסו למשמעות האישית של שירות מילואים ממושך אמר: "אנחנו משאירים דברים מאחורה בבית. מוותרים ומשלמים מחירים, אבל כולם מבינים את המשמעות ואת הערך ומתייצבים פעם אחרי פעם. אני גאה להיות חלק מהחבורה הזאת".

לאחר השלמת המשימה תיאר תחושות עזות בקרב הלוחמים. "אחרי האירוע יש תחושה מרוממת מאוד. יש תחושה של סגירת מעגל לחטיבה שהוקפצה כבר בשבעה באוקטובר, לחמה בכל החזיתות ושילמה מחירים קשים", אמר. "להגיע לפה עכשיו זו סגירת מעגל מדהימה והבנה שהצבא ואנחנו לא מפקירים אף אחד. כשהודיעו לנו הייתה התרגשות גדולה, שמחה, ריקודים ודמעות. מבינים את המשמעות של המעמד, וכל ההקרבה שווה את זה".

בהתייחסו להשבתו של רן גבילי ז״ל אמר: "אני שמח להיות חלק מהכוח שזכה להביא את הבן שלהם. המעשה שלו, לקום ולהסתער כשצריך אותו, הוא מעורר השראה. יש פה אמירה ערכית של הצבא, שלא משאירים אף אחד מאחור".

על שאלת הפחד בקרב לוחמים השיב בכנות: "מי שלא מפחד להיכנס לקרב לא צריך לצאת. תמיד יש פחד. כל אחד חושב על הבית, על המשפחה, על הילדים. זה מה שהופך אותנו לאנשי מילואים יותר שקולים ויותר מקצועיים".

ולבסוף, על המשך הלחימה וההתייצבות אמר: "הלוחם בקצה מוכן לכל משימה. הקושי הגדול הוא בעורף, במשפחות ובמקומות העבודה. כל עוד העורף תומך, החזית תהיה חזקה יותר. מתי שצריך, אנחנו עדיין מתייצבים שם".