שלושה חודשים לתוך שנת 2026, ובמערכת הביטחון הישראלית ממשיכים לעקוב מקרוב אחר ניסיונות השיקום של איראן בעקבות המכה שספגה במלחמת "עם כלביא". על פי דיווח ב"מעריב", למרות מאמצי טהרן לחזור לכשירות צבאית, ההערכות המעודכנות מצביעות על פערים משמעותיים ביכולותיה מול העוצמה של חיל האוויר הישראלי והאמריקאי.

העליונות האווירית נשמרת

איראן אמנם קיבלה לאחרונה מספר מטוסי קרב מרוסיה כחלק מהידוק היחסים בין המדינות, אך גורמי מקצוע מדגישים כי אלו אינם מהווים איום ממשי על העליונות האווירית המוחלטת של ישראל וארצות הברית במרחב. אמנם לאיראן תעשייה ביטחונית מרשימה המייצרת טילים, כטב"מים ומערכות הגנה אווירית – ייתכן שבסיוע רכיבים מסין ומצפון קוריאה – אך היא עדיין רחוקה מלהיות מוכנה לעימות ישיר מול צבא ארה"ב.

נקודת התורפה: הטילים הבליסטיים

האתגר המרכזי של איראן כיום טמון במערך הטילים הבליסטיים שלה. על פי ההערכות, טהרן מחזיקה במלאי של בין 1,500 ל-2,000 טילים, אך הבעיה האמיתית שלה היא המחסור במשגרים: בידי האיראנים קיימים פחות ממאה משגרים זמינים.

יתרה מכך, חלק גדול מהארסנל האיראני מבוסס על טילים הפועלים על דלק נוזלי. עובדה זו מהווה חיסרון אסטרטגי קריטי, שכן תהליך התדלוק של טילים אלו נמשך זמן רב. פרק הזמן הממושך הנדרש להכנה לשיגור חושף את הטילים לתקיפה מוקדמת בעודם על הקרקע, מה שפוגע אנושות ביכולת התגובה וההרתעה האיראנית.

במקביל, האיראנים פועלים לריכוז מערכות ההגנה האווירית שנותרו להם מסביב לטהרן ובאזורים אסטרטגיים רגישים אחרים, בניסיון להגן על נכסי המפתח של המשטר מפני תקיפה עתידית אפשרית. עם זאת, המסקנה המסתמנת היא שחרף המאמצים, הפער הטכנולוגי והמבצעי בינם לבין המערב נותר רחב מתמיד.