"הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי" הוא פרויקט קולנועי של סרוגים בה נראיין בכל פעם במאי/ת על הרגע שבו החלום הופך למעשה. מאחורי כל סרט ישראלי עומדים במאים ובמאיות שהעזו לצעוד את הצעד הראשון – וכאן הם משתפים בכנות על המסע הזה, על התשוקה, ועל המחיר שכרוך בהגשמת חלום.
הסרט הראשון שלי – גרסת הבמאי: אהרן קשלס על "כלבת"
הסרט הראשון שלך – על מה הוא ואיך הוא נולד?
״כלבת״ הוא הסרט הראשון שלי. של נבות פפושדו ושלי. קומדיית אימה שמתכתבת עם סרטי הסלאשר האמריקאים (יום שישי ה-13, טבח המנסרים מטקסס, האלווין וכו'). הוא מתחיל כמו רוב הסרטים בז׳אנר עם חבורה של צעירים שלוקחים פנייה לא נכונה עם רכבם לעבר יער שבו מהלך רוצח. אלא שהרוצח בסרט שלנו הוא לא באמת הרוצח שהקהל צריך לפחד ממנו. הרוצח שלנו חוטף חץ הרדמה בישבן וישן רוב את הסרט בעוד יתר הדמויות מחסלות אחת את האחרת בגלל שרשרת של אי הבנות.
הסרט נולד על חוף הים באטלנטיק סיטי כשקידמנו סרט קצר בשם ״צייטגייסט״ בפסטיבל ברוקלין ונבות שאל אותי מה הדבר הבא שהוא צריך לעשות ואני אמרתי לו בפשטות ״אתה צריך לעשות את סרט האימה הישראלי הראשון״. למן הרגע הזה הכדור החל להתגלגל.
הגרעינים הסיפוריים של ״כלבת״ נבטו כאשר התחלנו להבחין יותר ויותר בריקבון המוסרי שפושה בחברה הישראלית ובעצבים ששוטפים את רחובותיה. זה הכה בנו כשעמדנו בפקק תנועה, הבטנו בצפירות הבלתי פוסקות, בקללות ואיחולי המוות שמקפצים מרכב לרכב והבנו שבסרט שלנו הרוצח לא יזכה לרצוח אדם אחד (הוא כן הורג כלבה) ויהיו אלה דווקא האזרחים התמימים לכאורה שיהרגו את זה את זה.
הסרט, אגב, מסתיים בניסיון של הרוצח (ירון מוטולה), לבוש בסרבל צבאי, להשיג טרמפ לביתו אך איש לא עוצר לו והוא מסנן את מילות הסיום של היצירה, ״מדינה של חראות״.
כן, המדינה הצליחה לשבור אפילו את הרוצח שלנו.
כמה זמן לקח לך לכתוב את התסריט הראשון?
אומרים שסרט נכתב לפחות שלוש פעמים. כשכותבים אותו, כשמצלמים אותו וכשעורכים אותו. במקרה של ״כלבת״ זה נכון מתמיד כי עשינו המון שכתובים בחדר העריכה ודי המצאנו אותו מחדש. ולכן התשובה הנכונה לשאלה שלך תהיה שנתיים.
יש לך את התסריט ביד, איך יצאת לדרך?
התחלנו לפגוש מפיקים. נבות לא רצה לעבור דרך מסלול קרנות כי הוא היה משוכנע, ובצדק, שהסיכויים שקרן תממן יצירה אלימה ומדממת כל-כך הם אפסיים אז החלטנו לנסות את כוחנו מול מפיקים שיהיו מוכנים לממן את ההפקה בלי לעבור תחילה דרך קרנות.
אחרי מספר מפגשים נתקלנו במפיקים, חיליק מיכאלי ואברהם פרחי, ששמעו את הפיץ׳ והיו מוכנים להשקיע כסף פרטי ראשוני ולאפשר לנו לצאת לצילומים עוד באותה שנה.
לשמחתנו במהלך הצילומים חיליק הצליח לעניין את נחמן אינגבר וקרן רבינוביץ׳ בפרויקט וזכינו במענק השלמה שאיפשר לנו לסיים את הסרט בתנאים אידיאליים.
איך היה לעבוד עם שחקנים ולראות אותם מקימים לתחייה דמויות שכתבת?
פנטזיה. אני בכלל הייתי מבקר סרטים ומרצה באותה תקופה, נבות היה סטודנט, ושנינו מוצאנו את עצמנו בסרט שמושך אליו את מיטב שחקני וכוכבי ישראל באותם ימים.
כל השחקנים היו כל כך עדינים, סבלנים ומתוקים אלינו. וזו לא הייתה הפקה קלה. מעט ימי צילום, בחורף, כשאין כמעט שעות צילום. קר, גשום וכל הסצינות מתרחשות ביער, בטבע הפתוח, בלי אפשרות למחסה.
אני מסיר את הכובע בפני כל אחד ואחת מהם. אהבתי הנצחית נתונה להם. ממש ככה.
איך זה להגיע לסט ולהבין שזה הסט של הסרט שלך, אתה אחראי, אתה מנווט את כל זה, מה התחושה?
שוק טוטאלי. אני בכלל לא חשבתי להיות במאי. התחלתי את הפרויקט כמנטור של נבות. תפקיד שנשאתי על עצמי עוד מימיו כסטודנט והוא, בדרכו הערמומית, החל לפתות אותי סוכריה אחרי סוכריה, ״אני פחות מכיר שחקנים ישראלים ממך, אז בוא תלהק״, ״אם כבר ליהקת אז בוא תעשה את החזרות״, ״אם כבר ליהקת ועשית את החזרות בוא תביים״. וככה בום, מצאתי את עצמי על סט, עם אוסף כוכבים מהמרשימים שנראה על המסכים בישראל.
המצחיק הוא שמן העבר השני של המצלמה לא עמדו אריות התעשייה, אלא סטודנטים וסטודנטיות שלי שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום. איכשהו הצלחנו לגרום לזה לקרות.
איך זה היה לראות את החומרים בחדר עריכה?
אני לא אשקר אם אומר שהעריכה של ״כלבת״ הייתה כאוטית ואולי השיעור הכי טוב בלהבין איך אפשר להביא לחיים ילד חדש, סרט אחר לחלוטין מזה שהיה בתסריט המקורי.
הקאט הראשון של ״כלבת״ היה 150 דקות, ה״לורנס איש ערב״ של סרטי הסלאשר. זה היה קאט גרוע, חסר קצב, יומרני, מלא בשוטים ארוכים שלא הלכו לשומקום וסצינות חצי אפויות.
הקאט הסופי עומד על 90 דקות. אז אתה יכול לתאר לעצמך איזה תהליך עברנו למן ההקרנה הראשונה ועד המוצר המוגמר.
איך זה הרגיש להראות את הסרט לראשונה לקהל?
מפחיד בטירוף. נבות ואני חששנו ובצדק מזה שאולי לא יבינו מה אנחנו מנסים לעשות. בכל זאת, הקהל הישראלי לא מת על זה שיוצרים ישראלים יוצאים מהקווים ומנסים את כוחם בז׳אנרים חיצוניים. אבל, זו הייתה משימת חיינו. זו הייתה מהפכה שהכרזנו עליה בריש גלי כי רצינו קולנוע אחר בישראל. דיברתי על זה בכיתות שלי. הקשבתי לטענות של הסטודנטים שלי בדבר חוסר הגיוון התוכני בקולנוע הישראלי והחלטנו ללכת על זה בכל הכוח. ועדיין, פחד אלוהים.
מה הביקורת או התגובה שהכי הפתיעה אותך על הסרט?
״כלבת״ היה מלא תגובות מפתיעות לטוב ולרע. מהביקורת הקטלנית של מאיר שניצר שהכריז על ״כלבת״ כסרט הגרוע ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי ועד הביקורות המשתפכות של וראייטי וסקרין דיילי שהורעו על הסרט במהלך פסטיבל טרייבקה.
את אחת הביקורות המפתיעות והאהובות עליי לסרט כתב אורי קליין ז״ל:
"כלבת", מעצם היותו מה שהוא, מבקש להיות מעין אלטרנטיבה לקולנוע הישראלי הממוסד והמכובד יותר המופק בשנים האחרונות. הוא הולך עם זה רחוק מאוד, עד כדי הפיכתו לבדיחה על חשבון הקולנוע הישראלי כולו. ומי שלא מקבלים את הבדיחה – אז לא (ולצורך העניין עידנתי את החלק השני של האמרה הזאת שבמקור בוטה הרבה יותר)".
אהבתי את הביקורת השובבה של אורי קליין מאחר והוא העז לנסח את מה שלא מעט ביקורות בארץ החמיצו וזו העובדה ש״כלבת״ הוא קומי במתכוון ושהוא בראש ובראשונה מרד בקולנוע הישראלי. ניסיון ראשון, לא חף מטעויות, להציע אלטרנטיבה לקאנון הישראלי, למה ש״ראוי״ להיות מוקרן על מסך ישראלי.
אחרי הסיפתח המינורי בישראל, היצירה בילתה במאות פסטיבלים ברחבי העולם, התווספו לה הקרנות בגלל שהכרטיסים אזלו במהרה, זכתה בשלל פרסים ונמכרה לעשרות טריטוריות.
אני באמת לא חושב שיש סרט ישראלי שעבר מסלול כל-כך מטורלל ומטלטל. מאפס למאתיים בטווח של שלושה חודשים.
לרגע קט אפילו נפתח בקרנות מסלול מיוחד לסרטי ז׳אנר.
איזה דבר אישי או חוויה שלך ניסית להעביר דרך הסרט הזה?
נבות ואני תמיד השתעשענו עם העובדה ששנינו עברנו פרידות קשות לפני ״כלבת״. שנינו רצינו לקבל הזדמנות שנייה בסיפורי האהבה שלנו ולא זכינו לכך. אני חושב שאת הלבבות השבורים שלנו אפשר לראות בסצינות הרומנטיות הטראגיות של ״כלבת״, בהקלטה שאפרת בוימולד משאירה למנשה נוי שעה שהנרי דוד וליאת הר לב קוברים אותו בלב האדמה או בניסיון העיקש והאמיץ של ליאור אשכנזי למחוק הודעה נוראית שהשאיר לאקסית שלו (החכ״ית אפרת רייטן) בטרם היא תשמע אותה ואז למות בזרועותיה.
מה אומר, היינו במקום אפל מאד ומצחיק מאד.
איך הסרט הראשון הזה שינה אותך כבמאי?
כמות הטעויות שעשינו בסרט הראשון שלנו היא אסטרונומית, תקציב לא נכון, מספר ימים הזוי ליומרות של התסריט ועוד ועוד.
את כל הלקחים של ״כלבת״ לקחנו עמנו ל״מי מפחד מהזאב הרע״, שנכתב בשלושה שבועות, צולם בלי יום השלמה, נערך בזמן שיא והוקרן פחות משנה מהיום שצולם בפסטיבלים ברחבי העולם.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים