בת גלים שער, אמו של גיל-עד שער ז"ל, פרסמה פוסט שבו היא מפרטת את השיקולים שהובילו אותה להחלטה שלא להשתתף בעצרת הגיוס שנערכה ביום חמישי האחרון. למרות שפנו אליה בבקשה להביא את "זווית האחדות" – נושא שהיא מקדמת בכל מאודה מזה עשור – הסבירה שער כי הפעם חשה שהאחריות מחייבת אותה דווקא להיעדר מהאירוע.

"הבחירה שלי לא להגיע, לא להיות בכיכר, לא להניף שלט – היא עמדה", כתבה שער. "מעניין לראות ששוב המחלוקת היא לא על המהות אלא על הדרך".

"שיח שמפספס את הלב"

שער מצביעה על כך שהשיח סביב העצרת היה חסר את מרכיב ההקשבה ההדדית. "אני לא הולכת, כי עצרת אמיתית מתחילה מהקשבה – ואני לא שומעת הקשבה, אלא סיסמאות. אני לא הולכת, כי שיח ששמים בקדמת המחאה במכוון את מי שנושאים בפועל בנטל – נשות המילואימניקים והילדים שנרדמים בלי אבא – הוא שיח שמפספס את הלב של הסיפור".

לדבריה, הדיון הנוכחי מתמקד באצבע מאשימה כלפי מגזר אחד, בעוד שחלקים אחרים בחברה שאינם נושאים בנטל אינם זוכים לביקורת דומה על חלקם בשסע החברתי. "קל מאוד להפגין בכיכר ולדרוש 'שוויון בנטל', וקשה הרבה יותר לשאול בכנות איך נראית חברה שמכירה בשונות, ומבקשת שותפות בלי למחוק זהויות".

"גיוס מתוך כעס הוא מתכון רע"

שער, שהיא אם לשלושה חתנים המשרתים כלוחמים במילואים, מדגישה כי היא תומכת בשאיפה לשוויון בנטל, אך סבורה שהדרך שנבחרה עלולה להעמיק את הקרע. "יש הבדל גדול בין מחאה שמבקשת תיקון למחאה שמעמיקה קרע, וגיוס מתוך כעס הוא מתכון רע לחברה גם כך מדממת".

היא חתמה את דבריה בקישור לפרשת השבוע, דרך דבריו של משה רבנו על היותו "ערל שפתיים". שער הסבירה כי כאשר משתמשים בכאב ובשכול כדי לחדד מחלוקות ולהשיג מטרות פוליטיות, המילים הופכות לאטומות. "הדרך לגיוס החרדים ושאר חלקי האוכלוסייה תיסלל בפתיחת הלב, בהבנת הצרכים המיוחדים של המגזר ופנייה אמיתית לכל מי שאינו נושא בשלב זה בנטל".