סינמה שו"ת פרק 28: יוצר 'החמאם' מיכאל אללו - מסיירת מטכ"ל לסדרה על התנ"ך

בפרק חדש של סינמה שו"ת, פודקאסט הקולנוע של אתר סרוגים, מארח אבי לודמיר את מיכאל אללו לשיחה ארוכה, פתוחה וכנה על יצירה, זהות והמפגש הבלתי פוסק בין קולנוע למציאות הישראלית. אללו, שכתב וביים את סדרת הדרמה החמאם ששודרה בכאן 11, מספר על הדרך המפתיעה שהובילה אותו לעולם הקולנוע ועל התהליך המורכב שמאחורי אחת הסדרות המדוברות של התקופה האחרונה.

להאזנה בכל פלטפורמות הפודקאסטים – לחצו כאן

אללו מספר שהכניסה שלו לקולנוע לא הייתה תוצאה של חלום ילדות או מסלול מתוכנן. הוא גדל כלוחם, שירת חמש שנים בסיירת מטכ"ל, ורק אחרי השחרור מצא את עצמו במשבר אישי ובשאלות על זהות, משמעות והמשך הדרך. חבר קרוב מהצוות הצבאי, שנכנס לעולם הקולנוע וללימודים בבית הספר סם שפיגל, משך אותו לשם כמעט במקרה. אללו הגיע ללימודים בלי רקע קולנועי מוקדם, בלי היכרות עם קלאסיקות ובלי תחושת שייכות טבעית לעולם הזה, אבל גילה במהרה שהוא יודע לספר סיפורים, ושקולנוע מאפשר לו לעבוד בתוך צוות וליצור מתוך חוויה משותפת.

מדקומנטריה לסיפורי התנ"ך

לאחר סיום לימודיו בסם שפיגל, עם סרט גמר מצליח בשם איך רצחתי את רבין, אללו היה בטוח שהעולם מחכה לו. המציאות, לדבריו, הייתה שונה לגמרי. הוא מצא את עצמו שוב במשבר, מנסה לפתח סרט עלילתי שלא הבשיל, עד שהחיים הובילו אותו לפרויקט אישי וטעון במיוחד. אביו, פפה אללו, דמות פוליטית מרכזית בירושלים ואחד ממנהיגי השמאל החילוני בעיר, החליט לרוץ בפעם האחרונה לראשות העיר. אללו עזב הכל, עבר לירושלים ותיעד את מסע הבחירות של אביו בסרט הדוקומנטרי הקרב האחרון של פפה. זה היה סרט שנולד כמעט בלי תקציב, מתוך מצלמה פשוטה, אינטואיציה וצורך קיומי לספר סיפור.

המעבר בין קולנוע לדוקומנטרי, ובין יצירה למשברים אישיים ולאומיים, מלווה את אללו לאורך כל הקריירה שלו. הוא מספר כיצד מלחמות, שירות מילואים וחוויות של טלטלה מתמשכת חזרו שוב ושוב והשפיעו על היצירה שלו, עד שהגיע לפיתוח החמאם. הסדרה נולדה מתוך חיבור עמוק למקרא ובעיקר לסיפורם של שאול ודוד. אללו מתאר כיצד מתוך שיחה חברית ואלכוהולית על דמויות תנ"כיות, מצא את עצמו נשאב לקריאה מחודשת בתנ"ך, מגלה עומק, אלימות, קנאה ובגידות שלא סופרו לו בבית הספר.

הבחירה למקם את הסיפור בבסיס צבאי נטוש בבקעת הירדן נולדה מתוך היכרות אישית עם המקום ומתוך רצון להציב את המיתוס התנ"כי בתוך מציאות ישראלית עכשווית. החמאם, לדבריו, הוא לא רק בסיס מקולל או זירה מיסטית, אלא ביטוי ללופ היסטורי שבו החברה הישראלית משחזרת שוב ושוב את אותם דפוסים של הנהגה, כוח והתפוררות פנימית. הסדרה נכתבה שנים לפני השבעה באוקטובר, אך עם עלייתה קיבלה משמעות חדשה ומצמררת.

יש תחושה שהקולנוע כבר לא רלוונטי

אללו מדבר גם על תהליך העבודה הממושך, על הבחירה בפורמט של מיני סדרה, ועל האמון שקיבל מכאן 11 לכתוב ולביים את הסדרה בעצמו. הוא מתאר את שיתוף הפעולה עם התסריטאית אורית דבוש, את העבודה עם הצלם בועז יונתן יעקב, ואת הניסיון לשלב בין ריאליזם גולמי לנגיעות מיסטיות, בין אבק, זיעה ומקלחות חיילים לבין תחושה של אגדה עתיקה שמסרבת להיעלם.

אחד הרגעים החזקים בשיחה עוסק בתקופה שבה הסדרה כבר הייתה מוכנה, אך נדחתה בעקבות המלחמה. אללו מספר כיצד חזר לשירות מילואים ממושך של מאות ימים, בזמן שיצירת חייו ממתינה על המדף. הוא מתאר תחושת אובדן זהות, פחד אמיתי שהקולנוע כבר לא רלוונטי, ושאלה כואבת על המקום של תרבות במדינה שנמצאת במצב חירום מתמשך.

לצד כל אלה, אללו מביט קדימה. הוא מספר על פרויקטים חדשים בפיתוח, על סרט מסע העוסק במיתוס טרומפלדור, ועל מחשבות להמשך אפשרי לעולם של החמאם, בין אם בעונה נוספת ובין אם כאנתולוגיה תנ"כית מודרנית. השיחה כולה מציירת דיוקן של יוצר שפועל מתוך ספק, חיפוש ואומץ, ומבקש להשתמש בקולנוע לא כבריחה מהמציאות אלא כהתמודדות ישירה איתה.