מרים, אמונה, לבנה ומרים. הן רק בנות 17 עד 20, והן בחרו בדרך חיים אחרת לחלוטין מבנות גילן. הן חיות בגבעת "אור אהוביה" בבנימין, נקודת התיישבות שהוקמה לפני כשנתיים, אותה הן מתחזקות לבדן, ללא בנים, מתוך אידיאולוגיה בוערת של יישוב הארץ וקירוב הגאולה. כתבתה של אורלי מירקין בחדשות i24NEWS .

"לא פמיניזם, אלא חובה יהודית" למרות שהן מנהלות את הגבעה בכוחות עצמן, הנערות מסרבות לקבל את התווית הפמיניסטית. "זה לא אידיאל פמיניסטי שבשמו אנחנו פועלות", הן מסבירות. לדבריהן, המוטיבציה היא דתית-לאומית גרידא: "אנחנו בנות שמיישבות את ארץ ישראל לא כידיאל שגם בנות צריכות, אלא בגלל שכל יהודי בינינו צריך ליישב את הארץ". מבחינתן, העובדה שהן נשים לא משנה את החובה הבסיסית שלהן כחלק מעם ישראל.

השאיפות שלהן לא מסתכמות בגבעה הקטנה בבנימין. בשיחה גלויה הן מצהירות על חזון הגבולות המקראי: "אנחנו רוצים שיהיה התיישבות גם בעזה, גם בבשן, גם בלבנון וגם בסיני. אנחנו רוצים ליישב בכל חלקי ארץ ישראל השלמה".

חיים בקור מקפיא ותחת שמירה תנאי המחיה בגבעה רחוקים מלהיות מפנקים. בחדר השינה ישנן שש מיטות, ולמרות הקור העז של הרי בנימין, אין חימום. "יש שמיכות, זה בסדר, אנחנו שמחים", הן מעידות בחיוך. בקיץ הן מתמודדות עם חום כבד, זבובים ויתושים, אך רואות בקושי חלק מהשליחות.

שגרת יומן עמוסה: הן עובדות אדמה כדי לפרנס את עצמן, לומדות תורה, וחלקן אף משלימות בגרויות באופן עצמאי לאחר שעזבו את האולפנה. בלילות הן עושות משמרות שמירה באזור המוקף בכפרים פלסטינים כמו דיר דבוואן ורמון. למרות הקרבה לכפרים, הן טוענות שאינן מפחדות: "ערבים רואים אותנו… בטח הם חושבים שיש לנו נשקים ואז הם מפחדים ובורחים".

המטרה שלהן היא להכשיר את הקרקע למשפחות. ברגע שיתבססו במקום משפחות קבע, הן מתכננות להמשיך ליעד הבא. בינתיים, הן מזמינות את עם ישראל לבוא, לראות ולהכיר מקרוב דרך הרשתות החברתיות ("אור אהוביה"), בתקווה לשנות את הסטיגמה ולהביא עוד שותפים לדרך.