בשבת הקרובה נציין 25 שנה לרצח הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד. רבבות יהודים מכל הסוגים נוצרים בליבם את זכרו, ומתגעגעים לאותו מנהיג דגול. וראוי באמת לעיין, מה היה בו, ברב כהנא, שהופך אותו למושג, לאגדה, כפי שהיה עוד בחייו. הרי במונחים המקובלים של "הצלחה פוליטית" רבים הם אלו שהשיגו יותר, ואף אחד אינו זוכר אותם.

אולם גדלותו של הרב כהנא אינה מתבטאת במה שכותרות העיתונים והרחוב רואים בו הצלחה (לפי הפרמטרים של הנ"ל גם אברהם אבינו לא הצליח). גדלותו מתבטאת בכך שיותר מכל אחד אחר, ידע לשים את האצבע על השאלות האמיתיות, ובכנותו המוחלטת חשף את השקר שמאחורי המילים הנבובות על "מדינה יהודית-דמוקרטית". הוא לא לקח שוחד מהשלטון ולא זילזל באויב, ולכן יכל לקבוע שהערבי הממוצע לא ישלים עם קיום המדינה היהודית ולעולם ינסה להשמיד אותה!

הרב כהנא ידע בהגיון חד כתער ובנאמנות לאמת שאינה יודעת עיקולים ופיתולים להניח בפני הקשת הפוליטית לאורכה ולרחבה את שאלת השאלות, אשר מאיימת על עם קיומנו – האם לערביי ישראל ישנה זכות להפוך לרוב במדינה ובדרכים דמוקרטיות בלתי-אלימות להפוך את ישראל לפלשתין? שאלה פשוטה, שיכולות להיות לה רק שתי תשובות – כן או לא. מי שיענה כן הרי הוא דמוקרט למופת, אולם הוא מוכן לראות בחורבן המדינה. פרוש הדבר בשפה פשוטה קץ למדינת היהודים. מי שיענה לא – הרי הוא כהניסט!

כמה שהיו רוצים כל הפוליטיקאים להתחמק מההכרעה. כמה הם מלהגים על "מדינה יהודית-דמוקרטית" על-אף שבליבם הם יודעים שהמונח טומן בחובו סתירה פנימית שאינה ניתנת לישוב. וכמה חשוב להם שהציבור לא יהיה מודע לאותה שאלת השאלות, השאלה היחידה שבאמת רלוונטית בשיח הפוליטי אודות הסכסוך היהודי-ערבי בארץ-ישראל.

השמאל משלה את עצמו שמדינה פלשתינאית ביש"ע תפתור את הבעיה הדמוגרפית, או לפחות שהערבים יוותרו על אדמות שייח מוניס ואדמות רוב הקיבוצים.

ציפי לבני חוזרת על השקר הזה שוב ושוב. אולם בליבה פנימה היא יודעת, שלא תהיה בכך אלא דחיה של כעשרים שנה, עד שהבעיה תשוב ותאיים עלינו בתוך המדינה המצומקת בעלת הגבולות המטורפים שהיא רוצה. הימין, מאידך, משלה את עצמו ש"יהיה בסדר", ואין מה לחשוש מהבעיה הדמוגרפית. אפילו ח"כית מ"הבית היהודי" אמרה שצריך להעניק תעודות זהות ל"פלשתינאים" ביו"ש. 13 מחבלים בכנסת לא מספיקים לה, כנראה, היא רוצה 50. אולם לאמיתו של דבר, אין לה בררה. כאשת ימין, היא אינה רוצה לוותר על שטחי ארץ-ישראל, אולם בהיותה שבויה בידי ערכי המערב הדמוקרטיים ובחוסר נכונותה לבכר על-פניהם את ההלכה היהודית ואת השכל הישר, היא חייבת להציע את אותה הצעה הזויה.

25 שנים חלפו, והפוליטיקאים השונים ממשיכים להסתחרר במעגלים סביב הביצה הטובענית שיצרו לעצמם. הרב כהנא היה היחיד, אשר לא זע ולא חת מפני השמאל והתקשורת, מפני מערכת המשפט ושאר המוסדות המנוהלים בידי יפי-הנפש, וקרא בקול ברור – "אני יהודי, ואני רוצה מדינה יהודית. ואת המדינה היהודית אינני מוכן לאבד לא בשל הזיותיו של השמאל ולא בשל העיוורון של הימין. ארץ-ישראל שייכת רק לעם ישראל, ואויבינו הערבים אינם אלא מסיגי גבול, שאין מקומם כאן". 25 שנים, ודבר לא השתנה.