הרב שרלו: "זכותם של בן ארי ובן גביר לשדר ברדיו"

שלום לרב שרלו, בנסיעתי היום שמעתי בתחת רדיו שנדמה לי שקוראים לה 'גלי ישראל' תוכנית מבחילה של מיכאל בן ארי ועו״ד בן גביר. שמעתי והתחלחלתי.

תוכנית כל כך ירודה גסת רוח לועגת באופן מגעיל לא שומרת על שום כלל בתקשורת (כמו איזון והבאת דעות אחרות) מדברים שם במילים איומות על אנשים חיים(כמו ״יימח שמו וזכרו״).

האתגר שלך כלפיי הוא השאלה האם אתה תצא בפומבי נגד התוכנית הזו ונגד שידורה, ותנצל את המעמד המוסרי שלך לקרוא לתחנה הזו להוריד אותה משידור? אי אפשר לסבול את זה.

שלום וברכה, אינני צריך לומר את דעתי על תוכנית זו.  תשובתי אינה מתייחסת לתוכנית זו דווקא, או לתוכנית כלשהי.  היא עקרונית ותמידית, לכל צד ולכל כיוון.
כתבתי על כך הרבה פעמים גם לגבי תוכנית 'עוקפים מימין' וגם לגבי רדיו שמשדר את הקול הערבי.

חופש הדיבור אינו זכות שהחברה מעניקה ליחידים לדבר; חופש הדיבור שייך לאנשים עצמם, וזו זכות יסוד, בה מותר לכל אדם לומר כל דבר שעולה על רוחו – עד הגבול. אני מדגיש שגם בתחומי חופש הדיבור יש גבולות, כמו לכל עיקרון אחר בחיים – הלכתי, מוסרי או עקרוני – אולם הגבול נמצא בקצה הרחוק מאוד מאוד.

על כן, זכותם של מיכאל בן ארי ואיתמר גביר לומר את העולה על רוחם, וזכותו של אדם לא להקשיב להם, או לבקר אותם בחריפות, או להגיע למעמד שרשת רדיו תתן לו תוכנית משלו, בו הוא ימכור את מרכולתו.

הדבר נכון גם בתחומי הרעיונות, וגם במה שנראה כילדותיות, גסות רוח, או כל דבר אחר מסוג זה. ורק אם חוצים את הגבולות – בהסתה שמביאה קרוב לוודאי לפגיעה חמורה באנשים אחרים – בולמים את חופש הדיבור. מבחנו של אדם המאמין בחופש הדיבור הוא דווקא במבחן יחסו לחופש הדיבור של מי שהוא חולק עליו מאוד מאוד.

חשוב לציין כי לדעתי יש גם חשיבות גדולה לחברה עצמה, שקבוצות קיצוניות מאוד יזכו לחופש הדיבור. בכלל אני מציע לך להקשיב בדרך כלל לתוכניות של אנשים שאינך סובל את דעתם, ושהיא מעצבנת אותך מאוד מאוד. המפגש בין מי שאתה ובין תוכניות מנוגדות לך יוליד בך הרבה יותר דברים טובים הנוצרים מסערה פנימית – מאשר להקשיב כל הזמן למה שאתה מסכים אותו ממילא. מעבר לכך, לחברה עצמה חשוב מאוד שיהיו בה קולות אחרים מהקונצנזוס מאותה סיבה, ומסיבה נוספת – כדאי שהדעות ישוחררו בדיבור ולא במעשים אלימים בפועל.

כדי שלא תהיינה אי-הבנות, כל מה שכתבתי נוגע לאדם המבקש להגביל את חופש הדיבור של מישהו אחר, ברם על האדם המדבר עצמו לנהוג לפי כללים אחרים לחלוטין. הוא עצמו צריך לקבל עליו כללים אתיים והלכתיים – לא להלבנת פנים, לא לגסות רוח, לא לשון הרע ורכילות, לא לעיוות עמדות האחר והעמדן כקריקטורה, ולא ניצול חופש הדיבור לחופש השיסוי. ובכלל, מענה רך משיב חמה, ואני רואה ברכה הרבה יותר גדולה בשפה רכה. אולם אלו מגבלות שאדם צריך להטיל על עצמו, בין מכוח אמונתו בתורה המצווה כך, ובין מכוח אמונתו באדם ובחיים ההומניים והמוסריים שנוהגים בדרכי היושר.