כמו כל המפלגות הפוליטיות, והתנועות השלטוניות במדינת ישראל, גם בית המשפט העליון מריח את ניחוח הבחירות באוויר, וגם הוא, כמו כל הזרמים הפוליטיים הרדיקליים, משלהבים את הבייס לקראת הבחירות.

אחרי יותר משנתיים של מלחמה רב-זירתית, אשר אפשרה לבג"ץ לפעול ללא רסן תחת ערפל המלחמה, בעוד העם עסוק בחיילים בחזית והדימום בעורף, עסק בג"ץ באופן ציני ואכזרי בביצור המבצר, המנגנון השלטוני המוחלט של ישראל, אשר לו המילה האחרונה בכל תחום ושאלה.

כעת, ששיאה של המלחמה שכך, גם בחזית וגם בעורף, הסכסוך העקרוני שקורע את החברה הישראלית, ששתק בזמן שהתותחים רעמו, חוזר ללב העיסוק הציבורי, וגם אנשי שלומו של בית המשפט העליונים חשים בשינוי, ורועדים בתגובה.

לא סתם, אהרן ברק, הכהן הגדול של בית המשפט העליון, שבשנתיים האחרונות התאמץ עד מאוד למכור לעם תדמית של סבאל'ה קשיש, שברירי, אולי אפילו טיפה מבולבל, יצא חזרה אל ההמון לחרחר מדון.

ברק, הכהן הגדול, ירד גבוהה מהר האולימפוס אל ההמון בכיכר רבין (המון תודעתית, לא בהכרח מספרית) ושילהב אותו, בחזיונות אימה, דם ודיכוי. מי שמכר את עצמו עד לפני רגע כסבא בפנסיה, הפך ברגע לנביא זעם מודרני, שמוכר לא פחות מסיפורי יום הדין.

אז למה דווקא עכשיו? למה לשבור חודשים רבים של עבודה קשה ומכירת נרטיב שנבנה בעמל רב בניסיון להרחיק מפגינים מביתו ואחריות מדלתו?

ברק הוא ככל הנראה, הפוליטיקאי המוצלח ובעל החושים המחודדים ביותר בציבוריות הישראלית.

שילוב של חושים פוליטיים חדים כתער, הבנה אדוקה של תאוריות השליטה המקיאוולית, וציניות חסרת מעצורים.

ברק יודע במה הבחירות הקרובות יעסקו באמת, בעוד סוקרים שואלים על ועדות חקירה, השביעי באוקטובר, השמפניות או התקיפה באיראן. ברק מבין שבעת הנוכחית הכוח המניע את הפוליטיקה הישראלית הוא הפיצול הבסיס סביב השאלה "מה היא דמוקרטיה?".

האם דמוקרטיה היא הכרעת העם שמלווה במגבלות וסדרי שלטון תקין? או האם דמוקרטיה היא מעמד מלוכה מצומצם, מעורבב היטב והומוגני אשר קובע את גבולות הגזרה להמון תחתיו?

לא סתם הכהן הגדול ברק, וקבלני המשנה של רוחו החיה בבית המשפט העליון, בין אם באופן ישיר כמו הנשיא יצחק עמית, או באופן פחות ישיר אך הרסני באותה מידה, כמו המשנה נעם סולברג שורפים כל חלקה.

כמו כל תנועה פוליטית רדיקלית, הדרך היחידה לצבור תאוצה היא לשלהב את הבייס.

אובדן הרסן המוחלט של בית המשפט העליון איננו טעות, לא סתם עמית מתנגח במשפחות שכולות באולם המשפט, ומגרש מתוכו שרים וחברי כנסת, נציגי הציבור הנבחרים, הופך פסקי דין, מהנדס הרכבים ופוסל שופטים מעיסוק בתיקים.

לא סתם ברק יוצא (בשלט רחוק) לאיים על אנשיו, אשר במידה ולא יתקפו ראשונים, הם יהיו אלה שיותקפו, ומוכר להם סיפורי בלהות על שלטון יחיד, שבאופן אירוני הוא הדמות הכי קרובה למימוש נבואה זו.

כמו שאמרה בעצמה שקמה ברסלר "או שאנחנו מפרקים אותם עכשיו, או שהדמוגרפיה מדביקה פה את האירוע".

ברק מבין שמפעל חיו, דיקטטורת המלך הפילוסוף שבנה במו ידיו, וניתק כל יכולות בין העם לקביעת גורל המדינה, עומדת על סף התפרקות.

ברק מבינים שנגמרו יותר הטריקים והשטיקים, אחרי שהגיעה שקד וניסתה למנות באופן מוסכם ופרוצדורלי שופטים "שמרנים", בתהליך על פי "חוקי הפורמט" כפי שאומרים, ובסופו של דבר כל מה שהתיישב על כיסאות בית המשפט היו אקטיביסטיים עם כיפה כמו סולברג, שמאפשרים בשתיקתם את כתישת הדמוקרטיה, עד דק, זה לא יחזור.

ואחרי שהימין ניסה לבצע רפורמה בדרך אותה תיאר ברק פעמים רבות כלגיטימית ואף הגדיל ואמר כי אם הכנסת רוצה היא "יכולה לבטל את חוקי היסוד" או כאשר הביע פעמים רבות את קבלת עיקרון פסקת ההתגברות, ובסוף מה שקיבל הימין הוא לא פחות מניסיון הפיכה.

ברק יודע שנגמרו לו הקלפים, בשבילו זה להיות או לחדול, והוא יודע שהבחירות הקרובות יתרחשו אך ורק סביב זה.

וכמו דמות מובילה נוספת בשם "ברק", נראה כי יכול להיות כי גם לברק הזה לא יפריעו גופות בירקון או אש ברחובות, כל עוד הוא זוכה להמשיך לשלוט על האפר.

לכן כמו פוליטיקאים רדיקליים אחרים בעלי נטייה להטריל, כמו יאיר גולן או השר בן גביר, צפו להרבה כותרות והטרלות מכיוון בית המשפט העליון והכהן הגדול ברק ממש עד לרגעים האחרונים של ספירת הקולות.