מורן אדרי: המורה הדתייה שהפכה למעצבת של הכוכבות | ריאיון

מורן אדרי (29) היא מעצבת שמלות כלה וערב, והכל בקו צנוע. ההתעקשות שלה להלביש באופן צנוע בלבד מלווה אותה מהיום הראשון, דרך שבוע האופנה וצילומים בפריז לנועה קירל. זה אולי נשמע כמו התעקשות של מישהי שכבר בנתה לעצמה שם במשך שנים ארוכות, אבל לא: אדרי עובדת בתחום ארבע שנים בלבד, והגיעה לכך אחרי הסבה מתחום ההוראה.

בשיחה עם סרוגים, מורן אדרי מספרת על המעבר מתחום ההוראה לחינוך מיוחד ("אהבתי את הילדים, אבל השאר לא היה בשבילי"), על הילדות בראשון לציון ("משפחה דתית, אפילו הייתי קומונרית"), על הקולקציה הראשונה שלה (במקביל ללידת בנה הבכור) ועל פתיחת הסטודיו שלה (במקבל ללידת ביתה השנייה). והכל בהמון חן וקסם אישי.

איך הכל התחיל

האהבה של מורן אדרי לאופנה לא נולדה בבית ספר לעיצוב, אלא בארון הבגדים של אחותה הגדולה. "תמיד אהבתי להתלבש," היא משחזרת. "תמיד התאמתי כבר מגיל קטן את החגורה לחולצה, לחצאית. תמיד אהבתי לקנות, להתלבש, לקחת מאחותי הגדולה בגדים מהארון, לגזור או לשנות אותם איך שאני אוהבת."

אבל הרעיון להפוך את זה למקצוע הגיע הרבה יותר מאוחר, ודי במקרה. אדרי, שגדלה בבית דתי-לאומי בראשון לציון, הרגישה מחסור אמיתי: "גיל 19-20, פתאום התחילו סביבנו הרבה חתונות ואירועים, והתחיל העניין של מה לובשים? מאיפה אני משיגה שמלות ובגדים? וראיתי שממש יש חוסר בזה." החוסר, כפי שהיא מגדירה אותו, היה בבגדים צנועים אבל בסטייל עדכני – "כביכול סטייל חילוני אבל בצנוע."

במקביל ללימודי התואר בחינוך מיוחד, היא החליטה ללמוד תפירה – "נטו לעצמי, לתפור לעצמי שמלות והכל." את השמלות הראשונות תפרה למען עצמה, והעלתה לאינסטגרם תמונות שלה מאירועים. התגובות לא איחרו לבוא. "פתאום בנות התחילו לשאול שאלות: 'מאיפה השמלה?', 'מאיפה החליפה?'" מספרת אדרי. זה היה בסביבות 2017, כשבלוגריות דתיות עוד לא היו תופעה נפוצה.

מה שהתחיל כהשכרות ספורדיות מחדר השינה שלה אצל ההורים בראשון לציון – ב-200-300 שקל בלבד – הפך במהרה לעסק קטן. אחרי החתונה הבנות כבר הגיעו למדוד בחדר השינה הזוגי. "התחלתי ממש רק עם שמלות ערב," היא אומרת.

המעבר מההוראה: "אהבתי את הילדים, אבל השאר לא היה בשבילי"

האהבה של אדרי לחינוך החלה בבני עקיבא, שם הייתה מדריכה – ובהמשך גם קומונרית. כשלמדה חינוך מיוחד, הבינה מהר שהתחום עצמו לא בשבילה. אדרי סיימה את התואר, עבדה שנה כמחנכת כיתה ב' בחינוך מיוחד, ועשתה את שנת ההתמחות. "אהבתי מאוד את העבודה עם הילדים," היא מודה, "אבל כל הקטע של המסביב – הרישומים, הטבלאות, מנהלת… היה לי מאוד קשה."

חודש אחרי שסיימה את ההתמחות, ילדה את בנה הבכור. חצי שנה אחרי הלידה כבר הוציאה את קולקציית שמלות הכלה הראשונה שלה. בנה הבכור, שכיום בן ארבע, הפך לסמל של תקופת הפריצה.

ילדת שני פרויקטים ביחד.

"בדיוק", היא צוחקת בהסכמה. מאז, כל ילד הביא עמו ברכה נוספת. הבת השנייה – את הסטודיו החדש. כיום יש לה שלושה ילדים, והעסק ממשיך לצמוח במקביל לחיי המשפחה.

ההישגים הכי גדולים: הדברים הקטנים

כששואלים את אדרי על ההישגים שהיא הכי גאה בהם בארבע השנים האחרונות, היא לא ממהרת לדבר על הכוכבות. "האמת שאלו כביכול הישגים שהם קטנים," היא אומרת. "הדברים הקטנים האלה שהצלחתי להקים את הסטודיו, שהצלחתי להלביש כלות, שהגעתי למגוון עצום של בנות, שעברתי ברוך השם מאות כלות, שהקמתי משפחה. מבחינתי זה ההישג הכי גדול שלי."

רק אחר כך היא מזכירה את ההלבשות המפורסמות: נועה קירל, נטלי דדון, סינדי צ'אדי. "ברוך השם בדרך היו לי כל מיני הלבשות, היה את נועה קירל, נטלי דדון… אבל באמת העסק הכי גדול שלי זה הדרך שעברנו ומה שהשגתי, שהיום אני עובדת במה שאני אוהבת ובכבוד ברוך השם."

הפרויקטים עם הכוכבות: "כוססת ציפורניים ומחכה לתמונות"

אחד הרגעים המרגשים היה הצילומים של נועה קירל בפריז. "אמרתי להם שאני עושה רק על הקו הצנוע," מדגישה אדרי. הפתרון היה מעיל-שמלה זהב מחויט ומטורף. "כשזה קורה ביום צילומים עצמו, הם צילמו את זה בפריז ואת כוססת ציפורניים ומחכה לתמונות לדעת שהכל היה בסדר."

עם נטלי דדון זה היה אישי יותר. אדרי הגיעה אליה הביתה עם כמה שמלות. "היא ממש הייתה מקסימה, זרמה, היא גם מאוד אוהבת את העולם הדתי," היא נזכרת. "בעלי חיכה לי בחוץ, אני ביישנית ברמות בקטעים האלה," היא צוחקת.

והיה גם שבוע האופנה האחרון. הסטייליסט עומר יהב, חבר קרוב, הציע לה להשתתף בתצוגת הפתיחה עם מעצבים נוספים, בנושא לבבות. "היססתי בהתחלה", היא מודה. אבל בסוף הסכימה – בתנאי אחד: צנוע. הוא ציוות לה את סינדי צ'אדי, והחיבור היה מיידי. "היא מהממת, ממש אוהבת את כל הקטע של הצנוע."

החלום: שזה פשוט יישאר

כשמביטים קדימה, החלום הגדול של אדרי הוא לאו דווקא להפוך לאימפריה. "קודם כל החלום שלי שזה יישאר כמו שזה," היא אומרת בפשטות. "שזה יהפוך להיות השגרה שלי, שיישאר ככה בעזרת השם בלי עין הרע. ואני אמשיך להלביש את הכלות בישראל ונמשיך בצניעות והכל."

מעבר לכך, היא רוצה לתת לאופנה צנועה מקום גדול יותר על הבמות המרכזיות. "להגיע לעוד בנות ברחבי הארץ שהן כאילו גם מוכרות יותר. אני חושבת שזה משהו שאין היום, מעצבת בקו צנוע שמתברגת במקום הזה."

צניעות כערך קבוע

ולמה הצניעות כל כך חשובה לה? "החיבור האישי זה מהבית בעיקר," היא מסבירה. "תמיד באתי מהמקום הזה שהתלבשתי צנוע והיה חשוב לי חצאיות והכל. ואז כשהתחלתי לעצב ולתפור, אמרתי שאני לא יכולה לעשות משהו שהוא לא אני, כי זה מי שאני. זה הדבר הכי יפה בעולם, זה הכי אצילי, הכי נסיכותי, וזה מביא גם אמירה אחרת."

בארבע שנים בלבד, מורן אדרי הפכה מסיפור אישי של תפירה עצמית – למותג מבוקש שמלביש כלות וכוכבות, ובעיקר נותן קול חדש וייחודי לאופנה צנועה בישראל. והכל – עם המון חן, ענווה, ואמונה בדרך שלה.