כמו בחיים בכלל וכמעט בכל קשר אנושי, מגיע הרגע בו אנחנו שואלים: מה כל כך מסובך? הקו הישר מתעקם. והפשוט והבהיר מתערבל ומעכיר. כך גם המשחק הפוליטי. לכאורה, זה ממש כמו בוועד הכיתה בכיתה ו'. הבחירה היא שיקלול של מה שמבטיחים לנו החופף את העניין והצורך שלנו, עם תוספת רמות האמון והחברות שאנחנו רוחשים למועמד.

במשך שנים זה היה נראה שהפוליטיקה הישראלית לא מאוד מסובכת במובן הזה, גם אם המציאות בחוץ מאוד מורכבת. מנהיגות שהובילה מראשית המדינה זכתה ללגיטימציה עד שהתגלו בה בקעים פנימיים וכשלי התנהלות חמורים. החלפנו למנהיגות אחרת וגם ממנה לא היינו די מרוצים. ואז הגיע התיקו הפוליטי ואחר כך מעבר שמאלה (רבין) ואז ימינה (נתניהו) ושוב שמאלה (ברק) וחוזר ימינה.

מי שעוצבו בשנות הפוליטיקה ההן לא יכלו ודאי לדמיין כיצד ממשלה האחראית לאסון הגדול בתולדותינו, מצליחה לשרוד פוליטית ואף להתקרב לסיום קדנציה ״טבעי״ באופן מאוד חריג בפוליטיקה הישראלית. היה לנו קשה לדמיין את הפופוליזם שנוסח בקיצוניות וולגרית אופיינית על ידי אחד מנציגיו המובהקים, דונלד טראמפ: ״אני יכול לירות במישהו באמצע השדרה החמישית בניו יורק- ועדיין לא אאבד בוחרים״.

אז בואו נעשה ניסוי מחשבתי. נניח שאנחנו שבים לזמנים יותר עניניים. נניח שאנחנו ממוקדים באמת בטוב שלנו, של ילדינו ושל החברה כולה. ואז אנחנו בוחנים לאור הדברים הללו את הקואליציה הנוכחית, ״הימין על מלא״. לרגל שלוש שנים להשבעת ממשלת נתניהו השישית, אספו בקרן ברל כצנלסון נתונים הנוגעים לשתי הבטחות הבחירות העיקריות של הממשלה – הגברת הביטחון האישי והורדת יוקר המחייה. ההשוואות הן של שתי נקודות בזמן: דצמבר 2022, רגע לפני כניסת הממשלה החדשה לכהונתה ונובמבר 2025.

בואו נתחיל בביטחון. גם כשמים בצד (אם זה הגיוני בכלל) את המחדל הגדול בתולדות ישראל, שלא נחקר ולא נלקחה עליו אחריות, התמונה עגומה. ב-2022 נהרגו 33 ישראלים בפיגועים. ב-2023 43. ב-2024 46 וב-2025 57, בתוספת ההרוגים ב״עם כלביא״. כאמור, כל אלו ללא 1,163 נרצחים בשבעה באוקטובר ו-561 חללי צה״ל במלחמה מיד אחריו ומאז.

האם קיבלנו בתמורה ביטחון אישי? לא ממש. ב-2022 נרצחו 148 בני אדם בישראל על רקע פלילי. ב-2025 אנחנו עם שיא כל הזמנים, עם 307. ורק נקווה שזה המספר שיישאר עד תחילת 2026… שיעור הפריצות לבתים או לכלי רכב הוכפל ומספר ההרוגים בתאונות דרכים הגיע לשיא של עשורים.

מעולם לא היו חיי הישראלים זולים כל כך…

מאבק ביוקר מחייה? לא באמת חשבתם. לא רק שלא הייתה ירידה או לפחות בלימה, אלא שנרשמו שיאים שליליים. מדד מחירי המזון עלה ב14% ומחירי הפירות והירקות ב17%. מחירי תחבורה ציבורית ואחזקת רכב קפצו בעשרות אחוזים. אפילו בתחומים הנוגעים ישירות לממשלה, הייתה עלייה. כך במע״מ, במחירי מים וחשמל ואפילו בהיתר להעלאת ארנונה.

איפה הכסף, אתם שואלים? הכספים הקואליציוניים קפצו מאזור ה-700 מיליון ש״ח בשנה עד 7.6 מיליארד ש״ח ב2025. 58% מהם הלכו למגזר החרדי.

במספרים כל כך גרועים כל אחד מאיתנו יכול לעצום עיניים ולהודות שמצבו היה טוב בהרבה בדצמבר 2022. אפשר להאשים את היועצים המשפטיים, את האנטישמיות בעולם או את ארגוני המחאה והשמאל. זו תהיה בריחה מבוהלת מהאחריות הבסיסית של הנהגה נבחרת והחוזה שבלעדיו אין טעם בכלל בבחירה. ממשלת ישראל נבחרה בכדי לקדם טוב לחברה הישראלית והבטיחה הבטחות. היא כשלה לחלוטין במבחן התוצאה. ייתכן שמדובר בכישלון המהדהד ביותר בתולדות ישראל.

זה רע מאוד אבל אם נקבל את העובדה שקילקלנו, נצליח גם לתקן. התיקון חייב להתחיל בהחלפה של מי שכשלו. בבחירה של מנהיגות חדשה שתעבוד ברצינות ובאחריות כדי לתקן ולהטיב. כזה פשוט. שתדע לקדם בחינה רצינית ומעמיקה של טבח שבעה באוקטובר. קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מן האדמה. שתדע לייצר ביטחון ויציבות אמיתיים לישראליות ולישראלים. ותעבוד מדי יום כדי לייצר כלכלה הוגנת והזדמנויות לכלל הילדות והילדים הישראלים. מדובר באתגר מורכב, ודאי באווירה הרעילה העכשווית, אבל זה גם מאוד פשוט… נכון?

==

אבי דבוש הוא מייסד תנועת הפריפריות, מנכ"ל קול רבני לזכויות אדם ובוגר לימודי 'רבנות ישראלית' במכון הרטמן.