הפרשן הפוליטי עמית סגל, התייחס בטורו בישראל היום, לאמירה של ח"כ גדי איזנקוט שאמר כי במקרה מסוים הוא יפעל להקים ממשלת מיעוט בהימנעות הסיעות הערביות.

בדבריו כתב סגל: "יש ספר ילדים שנקרא "מה עושים עם בעיה". מה עושים עם הבעיה בסקרים, שלפי רובם אין לאופוזיציה הציונית 61 מנדטים? גדי איזנקוט העניק השבוע את הפתרון שלו, כשרמז שאם אלה תהיינה תוצאות הבחירות, יפעל להקים ממשלת מיעוט בהימנעות הסיעות הערביות.

‏כולם כעסו. כעס נפתלי בנט, ששתיקתו רועמת מאז מוצאי שבת. הדבר האחרון שהוא רוצה זה קמפיין שיעסוק בערבים במקום בחרדים. בוודאי שלא היה רוצה להיקלע שוב להבטחה לא לשבת עם עבאס, מה שיהפוך מייד לקמפיין על שאלת אמינותו. כעס אביגדור ליברמן, שהצהיר שלא יסכים לממשלה כזו. כעס גם יאיר גולן, רק מסיבה אחרת: הוא בעד שרע"מ תהיה בקואליציה כשותפה מלאה".

עוד הוא אמר: "‏הכועס המפתיע ביותר הוא עבאס עצמו. ערב הקמת ממשלת השינוי קבע יו"ר רע"מ כלל: או שנצביע בעד, או נגד. היטב הבין שהימנעות היא מתנת חינם, אבל על הצבעה בעד צריך לשלם. בוודאי אינו רוצה למצוא עצמו בסירה אחת עם שאר המפלגות הערביות שסולדות מכל שותפות. הוא רוצה להיות אישה חוקית, לא פילגש.

‏איזנקוט אינו מתחרט ואינו חוזר בו. האמירה אולי לא תוכננה, אבל האפשרות שתיאר נדונה כבר זמן רב (ואפילו הועלתה פה לפני שלושה חודשים). בגוש השינוי יש הסבורים כעת שסיכוייו של נתניהו להשיג גוש חוסם גבוהים מאוד. כהונת ראש הממשלה מעניקה אינספור הזדמנויות להשתלטות על סדר היום. כשמכפילים זאת בהתגייסות הצפויה בעדו של נשיא ארה"ב טראמפ, אומר גורם חשוב בגוש, כמעט בלתי סביר להניח שנוכל לנווט את הקשב הציבורי לקמפיין על השתמטות החרדים".

‏לסיום כתב סגל: "כן, הוא אומר, אין ספק שאם נקים ממשלה בהימנעות הערבים נשלם מחיר. אבל בבחירות שיוקדמו מייד, כל מה שנפסיד מהקמת הממשלה נרוויח בקביעת סדר היום, כשנתניהו כבר יהיה חבר אופוזיציה נטול שליטה. ובכלל, הוסיף, למה שנתניהו יקבע לנו את הכללים מה מותר ומה אסור?

‏עוד בטרם מקימים פה ממשלות, צריך להחליט עם מי רצים. להלן המלכוד: ריצה של איזנקוט תחת בנט תעניק לו במקרה הטוב את תיק האוצר (כי ליברמן ירצה ביטחון ולפיד חוץ), במקרה הסביר יותר יסתפק בתיק החינוך או הפנים. אם ממילא כל הסקרים מראים שאיחוד לא משפר את מצב הגוש, אולי עדיפה לו ריצה עצמאית בראשות מפלגה בינונית שתעניק לו לפחות את תיק הביטחון.

‏להשתעשע במחשבות אפשר, אבל לגוש יש רצונות ואדמו״רים משלו, שלוחצים לאיחוד. הם רוצים פחות מפלגות, פחות כיוונים מנוגדים, ואם אפשר, גם פחות ראיונות מפתיעים".