שנה בדיוק לנפילת משטרו של הרודן בשאר אל אסד, ומשפחתו, מהשלטון בסוריה. ב-12 החודשים האחרונים ניסתה סוריה, תחת שלטון אחמד א-שרעא (אל-ג'ולאני) למצוא חזרה את רגליה כמדינה, אך האתגרים והסכנות במדינה לא פסקו גם שנה לאחר החלפת השלטון.
החודשים הראשונים, מתקפת בזק ואז התקדמות איטית
משטר אסד איבד מכוחו כמעט בכל יום מאז טבח השביעי באוקטובר, פטרוניו האיראנים היו עסוקים עמוקות במלחמת הציר האיראני בישראל, בעוד אסד עסק בשימור כוחו ככל הניתן.
השומר של אסד, ולדימיר פוטין, שקע גם הוא עמוק בבוץ האירופאי, ולא מצא את הרצון לבוא לעזרתו של אסד בעת הצורך.
חיזבאללה הוכה על ידי ישראל, והציר האיראני החל בתהליכי התכנסות והתפרקות, עם דגש מיוחד על לאחר חיסולו של חסן נסראללה על ידי ישראל.
את שעת כושר זו, ניצלו כוחותיו של א-שרעא, ארגון המורדים הטרוריסטי והג'יהאדיסטי בשם HTS שטף את סוריה מצפון לדרום. האיראנים, הרוסים, אפילו חיזבאללה מצאו את עצמם עסוקים מידי, או חבולים מידי לבוא לעזרת חבריהם.
א-שרעא ניצל זאת עד תום, ונחל ניצחונות משמעותיים, שהביאו לנפילתו של כלל משטר אסד תוך ימים בודדים.
ישראל עצמה, גם ניצלה את שעת הכושר, והשמיד את הרוב המוחץ של היכולות הצבאיות שאסף הצבא הסורי ומשפחת אסד במשך קרוב לחצי מאה.
היום שאחרי, המאבק להתאגד
לאחר שהצליח לכבוש חלקים נרחבים מסוריה, ולהביא את מרבית אוכלוסיית המדינה תחת כנפו (בין אם ברצון ובין אם לא) פנו ג'ולאני ואנשיו "להשליט סדר".
תקופה זו אופיינה בתוקפנות מוגברת כלפי קבוצות רבות, בדגש על הכורדים בצפון והעלאווים באזור החוף. השלטון הטרי פעל במהירות ובמקרים רבים באכזריות במאמץ לרכז את כלל הכוחות הלוחמים והנשק בסוריה תחת ידם, ופעלו לנתץ כל רמה של התקוממות עממית.
ראשית ביצעו השלטונות טבח בעלאווים בחבל החוף, ולאחר מכן פנו לאיים על הכורדים בצפון ואף ניהלנו איתם מספר היתקלויות וימי קרב, עד שאילצו קבוצות רבות להיכנע או להשתלב בצבא הסורי החדש, תחת פיקודו של ג'ולאני, כמובן.
המפרץ, העולם, וישראל
לאחר כחצי שנה של ריכוז מאמצים פנימה, פנתה סוריה לבנות גשרים חדשים לעולם. המדינות הראשונות לחבק את המשטר היו המפרציות הסוניות, סעודיה, איחוד האימוריות ומדינות מתונות נוספות.
ג'ולאני עבר להתמקד במאמצים דיפלומטים, מיצוב עצמו כדמות מדינית לגיטימית, וחידוש התדמית של סוריה לאחר קרוב לעשור וחצי של מלחמת אזרחים מדממת.
במהלך ביקורו הראשון של טראמפ מחוץ לארצות הברית במזרח התיכון, הוזמן א-שרעא לפגישה מיוחדת איתו, והערבים הפעילו לחץ רב על ארצות הברית ואירופה,במטרה להביא להסרת הסנקציות נגד המדינה.
זה הוא גם השלב בו רף האופטימיות לגבי קשר בין ישראל וסוריה היה ככל הנראה ברמה הגבוהה ביותר. הסורים פעלו באינטנסיביות כנגד הברחות מאיראן לחיזבאללה, לחמו כנגד מיליציות טרור בגבול לבנון, דיברו בגלוי על הסכם ואף דיברו על זכותה של ישראל לביטחון.
התפצלות
למרות ההישגים הרבים בנוף הבינלאומי, השלטון בסוריה התקשה להתגבש פנימה. קבוצות כמו הכורדים שהסכימו להשתלב בכוחות הביטחון הסוריים החדשים, נסוגו מההסכם בעקבות טבח העלאווים ומעשים נוספים של המשטר.
בנוסף התחממות בגזרה הדרומית מול הדרוזים, הביאה גם היא להקצנה פנימית, כאשר מספר קבוצות החלו לדבר בגלוי על השאיפה לעצמאות או אוטונומיה.
נקודת השיא הגיעה כאשר כוחות המשטר פתחו במתקפה על מרחב סווידא הדרוזי, בעקבות סכסוך אזורי בין שבטים דרוזיים לבין בדואים סונים. כוחות המשטר התערבו לטובת הסונים, והחלו בביצוע פעולות טבח.
ישראל השתמשה בכוח, ועצרה את שפיכות הדמים, דבר שהביא לדרדור משמעותי ברמת ההבנות בין המדינות.
לאחר נקודה זו, קבוצות רבות בסוריה החלו לדרוש עצמאות, לחזור בהן מהסכמים על השלטון, ולדרוש הגנות אוטונומיות.
שנה של תקווה, שנה של סכנה
שנה לאחר נפילת אסד נדמה היה שסוריה צועדת לעבר פרק חדש — פרק של יציבות יחסית, שיקום פנימי ושיבה למעמד בינלאומי מוכר. אך ככל שחלף הזמן, התברר שהיסודות שעליהם נשען שלטונו של א־שרעא רופפים ומסוכנים לא פחות מאלה של משטר אסד שקרס לפניו.
הפער בין הצהרותיו של ג’ולאני בזירה הבינלאומית, לבין האכזריות שהפגין כלפי קבוצות מיעוט בתוך סוריה, הלך והעמיק. מה שנראה תחילה כהתלכדות לאומית הפך במהירות להתפוררות מחודשת, כשקבוצות אתניות, שבטיות ודתיות דורשות לחזור ולשלוט בגורלן — הפעם ללא דמשק.
גם הזווית הישראלית, שבתחילה נשאה בחובה פוטנציאל לשינוי אזורי חסר תקדים, התפוגגה ברגע שבו חזרו דפוסי הדיכוי והטבח של המשטר החדש. המתקפה על סווידא וההתנגשות הישירה עם ישראל היו לרגע ששבר את האשליה: סוריה החדשה אינה שונה כל כך מסוריה הישנה
כך מוצאת את עצמה סוריה שנה לאחר נפילת אסד כשהיא קרועה בין עשרות מוקדי כוח, מתנדנדת בין שאיפות למדינה חדשה לבין סכנה של גלישה למלחמת אזרחים נוספת.
מומחים רבים נותרו סקפטיים לגבי היכולת של סוריה להתאגד לישות אחת, אל התקווה שעוררה נפילת משטר אסד עדיין קיימת. אך שלטון ג'ולאני נחשב עדיין בחיתוליו, ונצטרך לחכות ולראות מה יתרחש עד השנה הבאה.
מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים