עדיף נתניהו אחד בבית המשפט, ממדינה תחת שלטון בג"ץ

אחרי שנים של גרירת רגליים, גם מטעם מערכת המשפט וגם מטעם ראש הממשלה נתניהו עצמו, נראה כי הוחלט סופית לשבור את הדד-לוק בין הממשלה לבין מערכת המשפט. נתניהו שינה את כללי המשחק שאמרו שמשפט נתניהו איתנו לעוד שנים רבות וכי שני הצדדים לא מוכנים לקחת את הצעדים הנדרשים להביא לסיומו. אך במידה והצעתו של נתניהו מכוונות לאוזניו של הנשיא (בדימוס) אהרן ברק יותר מאשר לאוזניו של הנשיא הרצוג, עדיף לכולנו שמשפט נתניהו יימשך כסדרו.

ראש הממשלה נתניהו הציע היום, במה שנראה כשינוי טקטוני בנוף הפוליטי והמשפטי של ישראל, את בקשתו לחנינה מנשיא המדינה. אך האם ההצעה של נתניהו היא איננה חד סטרית, וכוללת הבטחות וערבויות גם למערכת המשפט?

לאחרונה עלה נושא החנינה שוב ושוב לשיח הפוליטי, בין אם בזכות דיונים פנימיים בישראל שעסקו באורכו של המשפט ופגיעתו במעמד של ישראל בעולם, ומעבר לכך, על ידי נשיא ארצות הברית, שנראה ששם את כובד משקלו על הנושא, כל הדרך מוושינגטון.

השאלה מה נתניהו ירוויח מהאירוע, עונה כמובן על עצמה. נתניהו סוחב כבר שנים רבות את תואר ה"נאשם" על ידי רבים במדינה, ונתפס במידה מסוימת כהימור לא בטוח, בין אם על ידי שותפים פוטנציאלים בתוך המערכת הפוליטית או אפילו בעולם הדיפלומטי.

קשה להקים קואליציה עם אדם שחרב בית המשפט נחה על צווארו, קשה אפילו יותר לסיים סכסוכים בני עשרות או מאות שנים עם אדם שיום אחרי חתימתו בדשא המפואר בבית הלבן, יכול למצוא את עצמו בתא מאסר ולהכתים את התהליך לנצח. מה שנתניהו ירוויח ברור, אבל מה עם מערכת המשפט? האם כתחליף לעזיבתו את במת הפוליטיקה, מבטיח נתניהו לשלם במטבע אחר?

הרפורמה המשפטית היא במידה רבה חרב על צווארה של מערכת המשפט המודרנית בישראל, חרב שמונפת באופן צודק ובגיבוי דמוקרטי מלא, אך את מערכת המשפט בסוף היום לא מעניין צדק, או דמוקרטיה, היא מעוניינת בשליטה.

וכעת כמו במלחמה קרה, שני הצדדים עומדים בפני מאזן אימים, לשני הצדדים יש יכולת להפעיל כוח הרסני אחד כנגד השני.

את מאזן האימים הזה מבקש נתניהו לשבור, הוא מבקש להסיר את הבוץ הפלילי מבגדיו, ואת החרב מצווארו, אך האם בתמורה נתניהו מציע את הדמוקרטיה הישראלית?

קשה לדמיין תרחיש בו הנשיא הרצוג יקבל את "האור הירוק" מהמערכת המשפטית על דורותיה הרבים ומנהיגיה המובילים, בו חרב הרפורמה המשפטית נותרת על צווארם, בעוד נתניהו צועד מחוץ לבית המשפט כמנהיג בעל תעודת כשרות מלאה.

עד כה, דרשה מערכת המשפט ליטרת בשר שנתניהו לא הסכים לשלם: עתידו הפוליטי. אך נתניהו בשום שלב לא הסכים לכך, ומצד שני, המערכת המשפטית לא הסכימה להסיר את הדרישה, מכאן נבע הדד-לוק.

למה? חישבו על הטענה המרכזית בדיוני מערכת המשפט, בכל מה שקשור לדיוני שינויים במערכת המשפט? "חשד לניגוד עניינים", "אינטרסים אישיים", "שינויים פרסונליים", "פגיעה בעצמאות התביעה", "פוליטיזציה".

כמעט כולם נתלו על הטענה הבאה: ממשלה שמונהגת על ידי "נאשם בפלילים" לא יכולה לבצע שינויים במערכת.

האם כעת המערכת פשוט תשחרר את נתניהו, זכאי ורענן, משולהב פוטנציאלית ברחשי נקם ומגובה ציבורית לאחר פארסות משפטיות מרובות וארוכות שנים, לשנות כרצונו? קשה להאמין.

במידה והעסקה החדשה שכעת נמצאת על השולחן היא כזו בה מתחייב נתניהו להסיר מסדר היום את הצורך העקבי והעמוק ברפורמות משפטיות קונקרטיות, ודמוקרטיזציה שכה נדרשת במדינה, יהיה מדובר בכפירה הגדולה ביותר שניתן לדמיין בערכי הדמוקרטיה, הליברליזם, השמרנות והימין הליברלי שהליכוד ונתניהו אמורים לייצג.

התקווה הכנה שלי היא שכלל מערכות המדינה פשוט הבינו שלא ניתן להמשיך כך, אני מקווה שנשיא המדינה הבין שעליו להיות המבוגר האחראי, שלמרות שהאידיאל בעולם מושלם הוא השלמת משפטי נתניהו עד פסק דין חלוט, ישראל עומדת בפני אתגרים גדולים מידי, והזדמנויות היסטוריות מידי, ושאי אפשר להשליך את שגשוג המדינה ברדיפה אחר אידיאל. ואני מקווה שגם מערכת המשפט הבינה שהמשפט פוגע יותר משהוא משרת אותם או את האינטרס הציבורי ושפשוט הגיע הזמן לגנוז את האירוע, ושלא מדובר בעסקה למכירת הדמוקרטיה הישראלית.