ראש הממשלה נתניהו הגיש היום (ראשון) בקשה רשמית לחנינה מנשיא המדינה יצחק הרצוג. לאחר כחמש שנים וחצי מאז פתיחת משפט נתניהו, הגיע הרגע שכנראה רק מעטים באמת ייחלו לו.

תומכי נתניהו קיוו שהוא ימשיך להפריך את ההאשמות נגדו בבית המשפט, שכל האמת תצא לאור ושבסופו של דבר הוא יזוכה מכל אשמה וימשיך להתמודד לראשות הממשלה פעם אחר פעם. לעומתם, מתנגדי נתניהו קיוו שהפרקליטות ימצאו סוף סוף משהו שיוביל להרשעתו של נתניהו ובסופו של דבר יוביל לפרישתו מהחיים הפוליטיים, ואם אפשר במדי אסיר זה יהיה נהדר תודה. בעקבות זאת, הכשירו מתנגדי נתניהו, הקוראים לעצמם "המחנה הדמוקרטי", תרגילים וטריקים המנוגדים לכל חוקי האתיקה והכללים הדמוקרטים.

ככל הנראה רק מיעוט מהעם תומך באמת בחנינה של נתניהו לא בשביל רווח פוליטי, אלא כדי שנוכל לחזור לימים שלפני המשפט ולהרגיע את הרוחות שגם ככה סוערות בין המחנות הפוליטיים במדינה.

לפעמים המיעוט מנצח

כמו תמיד, גם במקרה הנוכחי נראה כל צד פוליטי מנסה להוכיח שהוא צדק. תומכי נתניהו יהדהדו את מה שהוא עצמו כתב בבקשת החנינה: "האינטרס האישי שלי היה ונותר ולהמשיך את התהליך עד סופו עד לזיכוי המלא בכל האישומים אבל המציאות הביטחונית והמדינית, האינטרס הלאומי מחייבים אחרת". כלומר, אין אף לקיחת אחריות או הודאה באשמה. מבחינת נתניהו ותומכיו – עדיין עדיף להמשיך את המשפט ורק בגלל "המציאות הביטחונית והמדינית" הוא נאות להגיש בקשת חנינה. לא בשבילו, כמובן, בשביל "טובת המדינה".

אה, דבר נוסף שהוא מציין זה שהוא מחויב להופיע מול בית המשפט שלוש פעמים בשבוע: "בגלל החלטה שנובעת מהרכב השופטים הדן בתיק, אני נדרש להעיד 3 פעמים בשבוע. זו דרישה בלתי אפשרית, שאינה נדרשת משום אזרח אחר בישראל". זאת, למרות הצהרותיו החוזרות ונשנות על כך שהוא מסוגל להתנהל גם כנאשם במשפט וגם כראש ממשלת ישראל.

מתנגדי נתניהו יראו גם כן את בקשת החנינה כהוכחה לכך שהם צודקים. מובילי המחאות נגד הממשלה האשימו: "על ראש הגנב בוער הכובע – הנאשם מודה ומתחנן לחנינה". יו״ר הדמוקרטים יאיר גולן כתב: "רק אשם מבקש חנינה. מסתבר שאתה מפחד מהאמת". והתגובות בסגנון ממשיכות לבוא. זאת למרות שגם הם מודים שראש ממשלה שמבלה חלק גדול מזמנו בבית המשפט במקום בניהול המדינה – אינו יכול לבצע את תפקידו כמו שצריך.

מתנגדי נתניהו אף קוראים לנשיא הרצוג לא לתת חנינה לנתניהו מבלי הוא מודה באשמה ופורש מהחיים הפוליטיים. ראש האופוזיציה יאיר לפיד קרא לנשיא: "אתה לא יכול לתת לנתניהו חנינה בלי הודאה באשמה, הבעת חרטה ופרישה מיידית מהחיים הפוליטיים".

החוק והפשרות הנובעות ממנו

החוק, לעומת זאת, לא דורש מנתניהו להודות באשמה.

בחוק יסוד: נשיא המדינה מוזכרת הסמכות של הנשיא לחון אנשים: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". בחוק המידע הפלילי ותקנת השבים יש פירוט קצת יותר רחב: "נשיא המדינה רשאי – (1) לקצר או לבטל תקופת התיישנות ותקופת מחיקה של פרט רישום פלילי של אדם; (2) לקבוע כי עבירה כאמור בסעיף 24 שעבר אדם, תתיישן או תימחק, ולקבוע מועדים להתיישנות או למחיקה כאמור".

כאמור, אין בחוק דרישה להודות באשמה. עם זאת הנשיא הרצוג הביע בעבר עמדה כי כן ירצה שנתניהו יודה באשמה בטרם ישקול לתת לו חנינה.

בנוסף, החוק קובע כי הנשיא "רשאי לחון עבריינים ולהקל בעונשם", כלומר, הם צריכים להיות כבר מורשעים בדין, בניגוד למצב של נתניהו שמשפטו עדיין מתנהל בעצלתיים. עם זאת, ישנו תקדים לחנינה בטרם הרשעה. דבר זה נעשה בפרשת "קו 300", ובית המשפט קבע אז כי מדובר באמצעי "נדיר וקיצוני", שבו יש לעשות שימוש רק בנסיבות שבהן צפוי נזק כבד לעניין שאין לו כל פתרון סביר אחר.

כל הסימנים מצביעים על כך שהנשיא הרצוג רוצה לתת לנתניהו חנינה, בין אם זה בתמורה ל"הרגעת הרפורמות" ובין אם מסיבות אחרות. גם הרצוג מבין שהמשפט יותר מזיק ממועיל, ולא משנה איך היא תסתיים בסוף. גם הוא רואה את המעטפות הסודיות שמוכנסות לנתניהו, רואה בחדשות כמה שעות אחרי זה שתקפנו באיזה מקום עלום, ומבין שהאויבים שלנו בסוף יעשו אחד ועוד אחד ויבינו שהם צריכים להיות בכוננות ספיגה כל פעם שנתניהו מבקש דחייה במשפטו.

לכן, אם הרצוג באמת רוצה לסיים את משפט נתניהו ולהוביל לרגיעת הרוחות, הוא יצטרך כנראה להתפשר על כמה מהרצונות שלו ושל מתנגדי נתניהו, ולהוביל לסוף תקדימי באחד המקרים המורכבים שהיו מקום המדינה.