כמה פעמים בחיים קורה לך שאדם שאתה כל כך מעריך דיבר במקום יפהפה על הנושא שהכי קרוב לליבך, בלי שהיתה לך שום נגיעה בתכנון האירוע?

היום זיכה אותי השם יתברך להיות במעמד הזה בדיוק: הזמר אהוד בנאי דיבר במכון ון-ליר הירושלמי על פרשת "שמות" ועל הקשר שבין מוסיקה ואיך הקב"ה מנהיג את עולמו.

אתחיל מבראשית. לאחר שבשנים קודמות הקדיש מכון ון-ליר את מחזור ההרצאות של "פרשת השבוע" לנושאים מגוונים כמו הקשר לקולנוע, תיאטרון, ספרות ואמנות, נבחרה שנת תשע"א לקיום דיאלוג יצירתי וחדשני במיוחד: פרשנות על פרשיות השבוע דרך המוסיקה.

יוזם הרעיון הוא הרב פרופ' נפתלי רוטנברג ובין המרצים הרב יהושע אנגלמן, הזמר אהוד בנאי והפייטן דוד בוזגלו. ללא ספק, חגיגה אמיתית עבור אוהבי התורה הקדושה וחובבי המוסיקה שבינינו. כשסקרנות בליבי ואש בעיני, זירזתי רגליי אל המכון הירושלמי, על אולמו ההנאה ומושביו הנעימים, שנמצא אגב ממש ליד בית הנשיא בירושלים.

לאחר מספר מילים מפי הגב' דפנה שרייבר, מנחת הסדנה, עלה אהוד בנאי לבמה וניגן את שירו "ענה לי", מעין מונולוג חד כיווני של אדם המשווע לדיאלוג עם אבא שבשמיים. בהמשך הערב ישיר גם את שיריו "דוד ושאול", "קול דממה דקה" ו-"עיר מקלט", כשהוא מקשר כל אחד מהם לרעיון תורני אחר.

פתח ר' אהוד ואמר " 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' – למה הכוונה?". כל דבר בעולם נקרא בשם, מִצָּמְצֶם לגבולות על מנת שנוכל לתפוס אותו. כאשר פונה הקב"ה אל משה רבנו ע"ה, משה מבקש לדעת באיזה שם "יציג" אותו יתברך בפני עם ישראל המעוּנים. לאחר דיאלוג קצר "אומר" הקב"ה כי האפשרות היחידה להבין את הנהגתו האינסופית היא על ידי לימוד תורתם של אבותינו הקדושים.

בין שיר לשיר, כשהוא מסביר מהם צליל, טון, חצי טון, איך נשמע אקורד ובמה הם דומים לאופן שבו מנהיג בורא עולם את שאר עולמנו הגשמי והטבעי, ממלא אהוד שעה של לימוד בפרשה בתכנים עמוקים ולא רגילים. קצרה היריעה מלהכיל את כולם ולכן אתרכז בשניים נוספים בלבד.

הראשון התמקד בפרשת אליהו הנביא זכור לטוב ואופן התוכחה הראוי, שהרי "קול דממה דקה", שפירושהּ "לשון רכה ונעימה", היא הדרך היחידה המסוגלת להשיב את עם ישראל לעבודת הקב"ה. לא יכולתי שלא להסכים בשומעי את משפטי האמת הבאים, לפיהם רוח, רעש ואש ילהיבו את ההמון, אך בסופם ישוב העם הביתה ויצפה ב-"האח הגדול"…

רעיון יפה נוסף שלא הכרתי כלל, דן בהרחבת המודעות שלנו מעבר לתפיסה העכשווית, כפי שיקרה בע"ה לעתיד לבוא (זה לא נשמע כל כך דמיוני אם חושבים על תפיסת המציאות שלנו בהווה לזו שהיתה לפני מציאת גלי הרדיו, למשל).

כשהוא נזהר לא להשמע מוזר או מתיימר ("אולי זה נשמע לכם הזוי"), ביאר אהוד את סיפורו של חוני המעגל מנקודת ראותו המוסיקלית והאנושית: לאחר שביקש ממנו יתברך את הזכות להגיע כבר אל עידן ימות המשיח (בצערו על המקרא "בשוב השם היינו כחולמים"), זכה וקיבל את הרחבת הדעת הזו. למרות זאת ביקש נפשו למות, היות ולא היה מסוגל להתמודד עם הבדידות בה התמלא כששאר הדור עדיין לא היה זכאי.

יציאת מצריים היא רק רמז למה שיהיה לעתיד לבוא, מחזק אהוד בצניעותו. כשהשערים ייפתחו, נצא מֵהָמְצָרִים, הפעם כל העם ביחד, ונשדר את זה לעולם כולו.

אמן בקרוב.

צפו בהופעה המלאה (שעה ורבע):

[[[http://www.youtube.com/watch?v=OWXISRAjvzQ]]]