הקול של תל אביב, האיש שבקושי יצא מהבית אבל מילא אולמות, זה שחתום גם על "עוף גוזל" וגם על "אדון שוקו" – אריק איינשטיין נשאר עד היום הפס-קול הכי ישראלי שיש. לכבוד יום פטירתו, אספנו 10 דברים קצת פחות מוכרים על האיש שהפך ל"ארץ ישראל האמיתית".

1. אלוף ישראל בשני ענפים

לפני שידע שהוא יהיה זמר, אריק היה קודם כול ספורטאי. הוא היה אלוף ישראל לנוער בהדיפת כדור ברזל ובקפיצה לגובה, החזיק שיא נוער (1.84 מטר) כמעט עשור, זכה במדליית ארד במכביה בקפיצה לגובה, ובמקביל שיחק כדורסל בנוער של הפועל תל אביב ואף לבש לרגע את מדי הבוגרים. לא סתם קראו לו אז "אריות".

אריק איינשטיין-(צילום:יחצ)

2. נולד לבית תיאטרון

אמא דבורה הייתה פעילה ב"נעמת", אבא יעקב שחקן בתיאטרון "אהל" – והבית שלהם ברחוב גורדון בתל אביב היה תחנת מעבר לשחקנים, יוצרים ומשוררים. אחד החברים הקרובים של ההורים היה המשורר אברהם חלפי, שהיה גם הסנדק בברית של אריק – ולימים יהפוך לאחד המשוררים המזוהים איתו ביותר, עם שירים כמו "עטור מצחך" ו"השיר על התוכי יוסי".

3. "אריק" – כינוי מהצבא שנשאר לכל החיים

הוא נולד כאריה לייב איינשטיין. רק בצבא, כשנכנס ללהקת הנח"ל דבק בו הכינוי "אריק" – ומשם זה כבר לא השתנה. בלהקה התחיל כשחקן, ורק בהמשך קיבל את הסולו הראשון שלו, "רוח סתיו".

אריק איינשטיין בלהקת הנח"ל (צילום: מתוך ויקימדיה)

4. החלונות, שבלול ופוזי: האיש שהמציא את הרוק הישראלי

אחרי שלישיית גשר הירקון, "בצל ירוק" וסרטים כמו "סאלח שבתי" – הגיע המהפך: "החלונות הגבוהים", ואז שיתופי הפעולה עם שלום חנוך ולהקת הצ'רצ'ילים. האלבום "פוזי" נחשב לאלבום הרוק העברי הראשון, ו"שבלול" – לאחד האלבומים הכי משפיעים בתולדות המוזיקה הישראלית, עם "למה לי לקחת ללב", "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר" ו"הבלדה על יואל משה סלומון".

5. ההופעה האחרונה – ואז: "אני לא בנוי לזה"

למרות שהיה אחד המבצעים הכי אהובים בארץ, אריק שנא להופיע. ב-29 באוגוסט 1981, אחרי סיבוב הופעות עם "חמוש במשקפיים", הוא עלה בפעם האחרונה על במה מול קהל – ומאז לא חזר. הוא סירב לכל הצעה, גם לסכומי עתק, והעדיף להישאר באולפן. "אני מתייבש מול אנשים", הסביר פעם בראיון.

6. בכלל לא תכנן להיות כוכב ילדים

אריק הוציא חמישה אלבומי ילדים וקלטות כמו "כמו גדולים", אבל בפועל – הם הפכו לכאלה במקרה. חלק מהשירים ("מה עושות האיילות", "גברת עם סלים", "אדון שוקו", "שבת בבוקר") נולדו בתוך שירים "רגילים" למבוגרים, ורק אחר כך הפכו לקלאסיקות של כל גן בישראל. הוא תמיד התעקש לדבר אל ילדים בגובה העיניים – בלי צעקות, בלי "קיטש".

7. "אדומה שלי": הפועל תל אביב הייתה הרבה יותר מקבוצה

אריק לא רק אהב ספורט – הוא חי אותו. הוא כתב טורי ספורט בידיעות ומעריב, עקב באובססיביות אחרי אולימפיאדות, כדורסל וכדורגל, ובמיוחד אחרי הפועל תל אביב. משם הגיעו שירים כמו "אדומה שלי", "ואלה שמות" (שכולו שמות של שחקנים ממונדיאל 1990) וקריצות אדומות ב"סע לאט" ועוד.

8. האיש שפתח דלת לדור שלם של מוזיקאים

שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר, יצחק קלפטר, פיטר רוט, גיא בוקאטי – רשימה חלקית מאוד. לא מעט מהמוזיקאים הכי חשובים כאן קיבלו את הפריצה הגדולה שלהם דרך האולפן של אריק, כשבחר בהם כשותפים לאלבום שלם ונתן להם קרדיט מלא על העטיפה.

9. כוכב-על ששונא להיות "סלב"

בשנים האחרונות לחייו כמעט לא יצא מהבית ברחוב חובבי ציון בתל אביב, נמנע מהופעות יח"צ, סירב להופיע בטקסים ממלכתיים והסכים לראיונות בודדים בלבד. מי שפגש אותו סיפר על אדם ביישן, צנוע מאוד, לפעמים אפילו נבוך מהמעמד של עצמו. את רוב ההוקרה והאהבה הוא העדיף לקבל מרחוק – דרך השירים.

10. "אין מי שישיר לנו יותר": האבל הלאומי והמורשת

בלילה שבו הובהל לאיכילוב, הארץ עצרה. הודעת המוות של פרופ' גבי ברבש – "אין מי שישיר לנו יותר", נכנסה מיד להיסטוריה. למחרת עברו רבבות על פני ארונו בכיכר רבין, ובהמשך נקראו על שמו אולמות ספורט, פארקים, כיכרות ובתי ספר. פרס "אריק איינשטיין" לאמנים ותיקים, פסלים, ציורי קיר ושירי מחווה – כל אלה הפכו את אריק לא רק לקול של דור, אלא לסמל שכנראה יישאר כאן עוד הרבה מאוד שנים.