אחרי 48 שנה: השיר האבוד של אריק איינשטיין חוזר לחיים

יש סיפורים שבאים מהלב, ויש סיפורים שנולדים כמו אגדה. והשיר החדש-ישן של אריק איינשטיין, "כמו מדונה מצוירת", הוא בדיוק מהסוג הזה – פיסת היסטוריה מוזיקלית שנעלמה ל-48 שנה, ונמצאה במקרה בארון נשכח בגלגל"צ. עכשיו, ביום השנה ה-12 למותו של אריק, היא זוכה סוף-סוף לפעימת חיים חדשה.

האזינו לשיר של אריק איינשטיין – "כמו מדונה מצוירת"

נער בן 16 ומפגש אחד שהרגיש כמו נס

השנה היא 1976. אולפני טריטון בכיכר המדינה – הבית של כמה מההקלטות הגדולות במוזיקה הישראלית, מתמלאים בנגנים המיתולוגיים של התקופה: אהרל'ה קמינסקי על התופים, שלמה ידוב וחיים קריו על הגיטרות, ובראשם יוני רכטר, שזה עתה "השתחרר" מלהקת כוורת, מנצח על הסשן.

גם שלום חנוך נמצא שם – כמפיק עליון שמשגיח מלמעלה, ולצידם עומד נער בן 16 בלבד: גיא מרוז. מרוז, אז תלמיד כיתה י', הלחין את מילותיו של יונתן גפן, ובזכות קשרי המשפחה עם שלום חנוך הגיע לאוזניו של אריק איינשטיין. אריק התאהב – והחליט להקליט.

"הרגשתי שאלוהים לוקח אותי לשמים," מספר היום מרוז. "אריק היה אלוהים. ואז… אלוהים החזיר אותי לקרקע." אבל, השיר פשוט לא נכנס לאלבום – ונגנז.

48 שנה של חיפושים – ואז טלפון אחד ששינה הכול

מאז ועד היום, מרוז חיפש את המאסטר. הוא חיפש באולפנים, חיפש בארכיונים, חיפש בזיכרון. שום דבר.

ואז, כמעט כמו בסיפור ילדים, הגיע טלפון מיואב קוטנר – האיש שהכיר היטב את האגדה. "מצאתי משהו בארון ישן בגלגל"צ," הוא אמר למרוז. על הסרט: ההקלטה המקורית מ-1976.

מכאן הגלגלים החלו לנוע מהר: מומחי שחזור סאונד, רסטורציה דיגיטלית, ומעבר נוסף באולפן. יוני רכטר, האיש שעמד שם גם אז, התגייס שוב, ויחד עם נגנים צעירים הקליט גרסה חדשה שמכבדת את המקור, אבל מעדכנת אותו בעדינות לימינו.

גיא מרוז: "השיר הראשון שהלחנתי בחיי – סוף סוף רואה אור"

מרוז מספר שההתלהבות לא דעכה מאז אותו יום באולפן כשהיה בן 16: "שנים סיפרתי את הסיפור הזה, ולא תמיד האמינו. והנה – השיר הראשון שהלחנתי, חי ונושם. כששומעים את אריק – זה בדיוק הקול שאנחנו מתגעגעים אליו. התקופה הכי נפלאה שלו."

יוני רכטר: "רציתי לשמר את הקסם של שנות ה-70"

רכטר נזכר במפגש מחדש עם קולו של אריק: "עלי מוהר כתב פעם על 'עצב מחויך, קרבה מרוחקת'. נזכרתי בזה כששמעתי שוב את הקול בשיר. ידעתי שצריך לשמור על הניחוח של שנות ה-70 – ולהוסיף עדינות עכשווית, עם עזרתו של אלעד אדר."

אמיר איינשטיין: "שמענו את זה – והלב התרסק מהתרגשות"

המשפחה ידעה שהשיר קיים, אבל רק בגרסה באיכות נמוכה. "הפעם קיבלנו סוף סוף הקלטה שאפשר לעבוד איתה," מספר אמיר איינשטיין. "כשרכטר עיבד מחדש והשמעתי למשפחה – הייתה התרגשות עצומה. זה אריק במלוא עוצמתו."

"כמו מדונה מצוירת": המילים שמחזירות אותנו ללב של אריק

השיר החדש-ישן נשמע בדיוק כמו אריק של שנות השבעים – רך, פשוט, אבל מלא עומק. יש בו את האהבה השקטה, את הכאב שמסתתר בין השורות, ואת הדמות הנשית שנעלמת וחוזרת כמו חלום. זו בדיוק התקופה שבה הקול שלו היה הכי מזוהה עם הרגש הישראלי – חם, צלול, ומלא געגוע.

ואז מגיע הבית הזה, שמסביר הכול בלי להתאמץ: "כמו מדונה מצוירת על גלויה של תיירים, ודמותך שקופה חיוורת ככנף של פרפרים." שורות כאלה מזכירות למה אריק לא היה רק זמר – הוא היה תמונה של תקופה. והשיר הזה, שנשלף מהעבר כמעט במקרה, מחזיר אותנו בבת אחת לשם.

רגע של חסד: השיר האבוד שהפך למתנה

יש משהו כמעט לא אמיתי בזה ששיר של אריק איינשטיין יכול להופיע לפתע – כמו מכתב שנשלח ב-1976 והגיע ליעדו רק עכשיו. אבל יש בזה גם נחמה עמוקה: הקול שלו, הרוח שלו, והיכולת המופלאה שלו לצבוע רגש בפשטות – חוזרים לחיים.

וביום הזיכרון ה-12 לפטירתו, השיר הזה מרגיש כמו מתנה. גם לאוהבים. גם למשפחה. גם לתולדות המוזיקה הישראלית.