מה שמתחולל בחודשים האחרונים, וביתר שאת בשבועות ובימים האחרונים, בין שר הביטחון ישראל כ"ץ לבין הרמטכ"ל אייל זמיר הוא לא פחות מאשר שערוריה.

רק כדי לסבר את אוזנם של קוראינו, נספר שבחודש האחרון בלבד לא מונה ולא התקיימה סדרת דיונים לשיבוצים של אלופים חדשים. המטה הכללי נמנע מקידומם של תתי אלופים ואלופי משנה עליהם המליץ הרמטכ"ל לסבב הבא של המינויים – בשל אי הסכמה של כ"ץ. צריך לומר: למינוי שכזה, וכדי לקדם אותו, דרושים לפחות מספר חודשים להכנה, לחפיפה,לימוד הנושאים השונים.

זאת ועוד: עצם העובדה שהרמטכ"ל מקיים דיון מעמיק על תחקירי אלוף במילואים סמי תורג'מן, וקובע בצורה מפורשת שישנם תחקירים שלא בוצעו כהלכה והם יתוחקרו בשנית, ובאותה השעה, בלי ידיעת הרמטכ"ל, ממנה שר הביטחון ועדה משלו בראשותו של מבקר משרד הביטחון כדי לבדוק את אותם תחקירים – היא בעייתית. אין שום תיאום, וזה פוגע בנו. ראוי היה שדברים כאלו יעשו בשקט ובצנעה בין האישים ובין הלשכות, ולא בצורה גלויה פומבית ומשפילה.

עצם העובדה שכמעט שום מינוי לא יכול לצאת לפועל, עצם העובדה שכל דיווח דורש אישור מראש של הנוסח שיפורסם לציבור – כמו הפעולה בביירות, כמו הפעולות בעזה, כמו דיונים כאלו ואחרים – ולא יכולה להתבצע בלי אישור של דוברו של השר, בלי העברת כל המסרים לשר ולגורמים בסביבתו, היא לא בריאה – לא לרמטכ"ל ולא למערך הדוברות.

נכון ,יש לומר: השר הוא הממונה, אבל מי שמינה ומי שהמליץ על רב אלוף אייל זמיר הוא לא אחר מאשר ישראל כ"ץ, שר הביטחון. זמיר היה מנכ"ל המשרד – מנכ"ל מוערך על ידי השר, והוא זה שהמליץ עליו, הוא זה שדחף למינויו.

בסופו של דבר, לאחר מספר חודשים ובהיותה של השנה הזאת ככל הנראה שנת בחירות, פתאום פני הדברים משתנים. אייל זמיר הופך לילד הכאפות, לילד שכולם יכולים לפגוע בו, ולאחד שלא יכול לקבל החלטות בלי אישור מסודר משר הביטחון, בלי שכל הדברים יהלכו אימים על המטה הכללי ועל סביבתו. בדברים האלה צריך לטפל ולשנות, ואסור שיעבור עד אפילו יום אחד בלי שההדורים ייושרו בין השניים בתקופה כל כך רגישה למדינת ולביטחון ישראל.