ירושלים מתאחדת לערב זיכרון, תקווה ותקומה: אירוע ענק בהובלת משרד המורשת יתקיים בבנייני האומה

ביום רביעי הקרוב, כ"ח בחשוון (19.11), יתכנסו בבנייני האומה בירושלים מאות משתתפים לערב מיוחד שעוסק בזיכרון, חוסן ותקומה – ערב שמארגנים משרד המורשת, גבעת התחמושת, קק"ל ופורום הזיכרון הלאומי מבית קרן ייעוד. האירוע, הנושא את הכותרת "עם ישראל חי", נולד מתוך צורך של שנתיים שלמות, שבהן עם ישראל התמודד עם הכאב, האובדן והטראומה של השבעה באוקטובר, אך גם עם פרץ אדיר של התנדבות, עמידה ואחדות. 

אלה היו שנתיים שבהן הפצע הלאומי טרם הגליד, אך דווקא מתוכו צמחו כוחות חדשים: קהילות שהתגייסו האחת למען השנייה, משפחות שאיבדו הכול וקמו מחדש, לוחמים שפשטו מדים וחזרו לפרויקטים של סיוע, ומאות יוזמות אזרחיות שנולדו כמעט יש מאין. ערב זה מבקש לשמש עדות לתהליך הזה – להחזיר למרכז את החברה הישראלית על כל רבדיה, את המאמצים האדירים שנעשו, ואת התקווה שממשיכה לפעום למרות הכול.

שר המורשת, הרב עמיחי אליהו, מספר כי היוזמה לערב מסוג זה אינה אירוע חד-פעמי אלא חלק ממהלך עמוק שהוא מלווה זמן רב. לדבריו, כשהוא פוגש משפחות שכולות, קבוצות מתנדבים, קהילות ששרדו את הטבח ואנשים שממלאים תפקידים נפשיים וקהילתיים אדירים, הוא נוכח לשמוע שוב ושוב אמירה אחת: "עם ישראל יודע לעמוד גם כשהוא שבור". השר מתאר כי בחודשים שלאחר 7.10 הוא עבר בין ישובים נפגעים, מוסדות חינוך, בסיסים צבאיים ובתי חולים, וראה מקרוב את מצבו של עם ישראל. הוא מתאר אנשים שהלב שלהם מרוסק אך הידיים שלהם עסוקות בבניין, הורים שמתמודדים עם אובדן אך בוחרים לחזק משפחות נוספות, צעירים שחזרו מהלחימה ומיד מצאו עצמם תומכים בקהילות שלמות. "הכוחות האלה", הוא אומר, "הם מה שהפך את השנה הזו לשנה של תקומה למרות הכול".

בהמשך דבריו מסביר השר אליהו כי הערב בבנייני האומה מבקש לתפוס את המורכבות של השנה: לא רק להתאבל, אלא גם להודות על מי שקמו, על מה שנבנה, ועל המשמעות שנוצרה מתוך השבר. "אנחנו לא רק זוכרים את השבעה באוקטובר", הוא אומר, "אנחנו זוכרים איך קמנו ממנו. יש לנו מחויבות כפולה – להנציח את מי שאיבדנו, ולחזק את החיים שנמשכים כאן. האירוע מיועד להיות רגע שבו כולנו, כציבור וכמדינה, אומרים בקול: ראינו את הכאב, אבל אנחנו רואים גם את האור שאנשים הוציאו מתוכם. ואת האור הזה אנחנו רוצים לחזק". הוא מדגיש כי אין כאן ניסיון לייפות את המציאות או לטשטש את הכאב; אלא להפך – להציג את שני הקטבים בעת ובעונה אחת: "הגבורה של השנה הזו לא הייתה רק בשדה הקרב, היא הייתה בבתים, בקהילות, בהתנדבות האינסופית, ביכולת לעמוד זו לצד זה".

הוא מוסיף כי מבחינתו ירושלים היא המקום הטבעי לקיים ערב כזה: "העיר הזו ידעה חורבן ותקומה יותר מכל מקום אחר. היא מכילה את כל הדמעות ואת כל התקוות. כאן נוכל לתת מקום גם לשבר וגם לצמיחה – ולספר סיפור ישראלי שלם יותר, עמוק יותר ומחובר יותר".

מנכ"ל משרד המורשת, איתי גרנק, מציג זווית משלימה. הוא מדבר על העומק החברתי של השנה האחרונה ועל האחריות של המשרד לסייע לגופים האזרחיים שהובילו את העשייה בפועל. "זו הייתה שנה שבה הציבור הישראלי הוכיח שהוא מסוגל להחזיק את המדינה כשהיא נעה על ציר של כאוס וחירום", הוא אומר. "בכל מקום בארץ קמו קבוצות, חמל"ים אזרחיים, מערכות סיוע וקהילות שלמות שניהלו את המציאות בזמן שהמדינה התארגנה מחדש. אחד מתפקידי משרד המורשת הוא לחבר את כל היוזמות הללו לשפה לאומית אחידה של זיכרון וחוסן – והערב הזה הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה הזו". גרנק מדגיש שהפאנלים שייערכו בערב לא יעסוק רק בעובדות, אלא ברוח: מה למדנו? מה צריך להישמר? ומה אסור שנשכח?

מירב ארגמן טלר, מ"מ מנכ"ל המרכז למורשת ששת הימים בגבעת התחמושת, מדגישה את חשיבות האירוע ואת תרומת המרכז לאירוע בהבנה כי חוסן נבנה על שכבות ההיסטוריה. "גבעת התחמושת ממשיכה להיות המקום שבו זיכרון וכאב, חוסן ותקומה שלובים זה בזה", היא אומרת. "השנתיים האחרונות העמיקו לכולנו את ההבנה עד כמה הסיפור הישראלי בנוי מנדבכים אלה. בערב הזה, אנחנו מציבים על הבמה את הרכיבים האלו ומעלים על נס – מה עברנו במלחמות ואתגרי עבר, מי היינו שם, ואיך אנחנו בוחרים להמשיך לספר את הסיפור שלנו".

שר שלום גרבי, מנהל חטיבת החינוך בקק"ל: "השנה האחרונה חשפה שוב את כוחה של הרוח הישראלית – את היכולת של קהילות, תלמידים, מורים ומתנדבים בכל הארץ להפוך כאב לכוח ובדידות לשותפות. בקק"ל אנו רואים בחינוך לערכים של אחריות, נתינה וקשר לארץ משימה לאומית, ודווקא בימים של שבר חשוב להכפיל אותה. הערב הזה הוא רגע שבו כולנו עוצרים, מביטים לאחור בכאב – אבל גם קדימה בתקווה. הוא מזכיר לנו שהדורות הבאים לומדים מאיתנו לא רק מה קרה, אלא איך אנחנו בוחרים לקום ממנו".

נפתלי קנדלר, מנכ"ל קרן ייעוד – הגוף שממנו פועל פורום הזיכרון הלאומי – מסביר כי הקמת הפורום היא תולדה של תחושת חובה עמוקה שנולדה מתוך הכאב של השבעה באוקטובר. "ראינו מול העיניים את הרוע המוחלט, אבל בדיוק באותו יום ראינו גם את הישראליות היפה ביותר – גבורה, רעות, מסירות נפש של לוחמים, תושבים ואזרחים שבחרו להציל אחרים גם במחיר חייהם", הוא אומר. לדבריו, הפורום לא הוקם מלמעלה, אלא צמח מהשטח – ממשפחות שכולות, מפצועי מלחמה, מלוחמים ומפקדים, יחד עם אזרחים מהדרום ומהמרכז – כולם אנשים ששילמו מחיר אישי כבד והרגישו שמונחת על כתפיהם האחריות לעצב את הזיכרון הלאומי של הדור הזה.

"אנחנו מאמינים שהזיכרון של השבעה באוקטובר לא יכול להיות רק זיכרון של אובדן", ממשיך קנדלר. "הוא חייב להיות זיכרון שמכיל את הגבורה האדירה שהייתה שם – את הלוחמים והלוחמות שעצרו את המחבלים, את אנשי כיתות הכוננות, את האזרחים האמיצים שהחזיקו את קו הלחימה עד שהגיע הסיוע, ואת אזרחי הדרום שבמשך שנים יישבו, נטועו, בנו ועמדו מול טרור מתמשך בשם ערכי הציונות". קנדלר מדגיש כי ייעודו של פורום הזיכרון הלאומי הוא לייצר הנצחה שמחזקת ולא מחלישה – זיכרון שמעניק משמעות, שמצמיח זהות, ושממשיך את מורשתם של הנופלים במעשה ובבניין הארץ. "מהזיכרון החי הזה", הוא אומר, "ישאבו הדורות הבאים את העוצמה, הגבורה ואהבת הארץ. זו המחויבות שלנו להם – וליקירינו". 

במהלך הערב יתקיימו פאנלים מיוחדים שיעסקו בנושאי מורשת, זיכרון וחוסן, ובהם ישתתפו דוברים ממגוון תחומי העשייה הציבורית. בין המשתתפים בפאנלים: מנחם לנדאו, יו"ר גבעת התחמושת; שר שלום ג׳רבי, מנהל חטיבת חינוך בקק"ל; יהושע שני; צביקה מור, יעקב הרשקוביץ, שירה שפירא, אבי מוסן, כתרי מעוז, סא"ל תומר ברוק, סיגל קראוניק; שלום וסטרייל; עפרה לקס; שמעון וענת אלקבץ; תא"ל אורן סלומון; אריאל הורביץ, אלקנא פדרמן, איתי נחמיאס, הדסה בן ארי וד"ר יאיר אנסבכר ועוד. כל אחד מהם מביא אל השיח זווית ייחודית הנוגעת למורשת הלאומית, להתמודדות עם אירועי השנה האחרונה ולבניית חוסן חברתי וקהילתי.

את הערב יחתום מופע מיוחד של הזמר והיוצר בן צור, שיופיע בפני הקהל באירוע המרכזי. מטרת האירוע היא ליצור חוויה רחבה שתחבר בין אנשים, קהילות ורשויות – ולחזק את ההבנה המשותפת שהסיפור של השנה האחרונה איננו רק טרגדיה ישראלית אלא גם עדות נדירה לעומק החוסן של החברה.

ערב "עם ישראל חי" הוא אפוא הרבה מעבר לאירוע טקסי. הוא ניסיון להגדיר את הזיכרון הלאומי של דור שלם; להעניק כבוד למי שנפלו, חיזוק למי שקמו, ומשמעות למי שממשיכים לבנות כאן חיים. מתוך ירושלים, העיר שידעה יותר מכל את הדרך הארוכה שבין חורבן לתקומה, מבקשים מארגניו לומר בקול ברור: עם ישראל חי – לא כקלישאה, אלא כתיאור מדויק של השנה הקשה והגדולה שעברנו.