לפני קרוב לשנה, קרס מבנה על לוחם בג'באליה ברצועת עזה. צה"ל מפרסם היום (חמישי) תיעוד של הצוות הרפואי 'שיקגו' של צק"ח גבעתי שהצליחו תוך 42 דקות – להעביר אותו משדה הקרב לבית חולים ולהציל את חייו.
"קיבלנו בקשר דיווח על קריסת מבנה. בהתחלה לא ידענו כמה פצועים יש – נערכנו לאירוע רב נפגעים", כך משחזר סרן ד"ר א', אז קרפ"ג 9 ומוביל הצוות הרפואי הגדודי 'שיקגו', את שהתרחש ב-5 בינואר בג'באליה, כשגבעתי יצאו להתקפה. איתור התמוטט על לוחם 'צבר', ובתוך רגעים – שריפה פרצה ועשן סמיך מילא את האוויר.
צילום: בפעם השנייה היום: מחבל חצה את הקו הצהוב וחוסלהנמ"ר של צוות הפינוי התקדם לעבר האיתור, בהובלת מפקד הכלי, סגן א', והנהג, סמל ג'. "באותו זמן, היינו במרחב עם כוח אחר, אז כשהגענו לאירוע – היה בלאגן. חיפשתי מהר את איש הרפואה בפלוגה", מתאר סרן ד"ר א', "תפסתי את סמ"ר ש', הפרמדיקית, והיא 'חיברה' אותי לסיטואציה. הבנתי שמדובר בלוחם עם פגיעת ראש קשה. בהכרה, אבל במצב דחוף לפינוי".
הכול התבצע בזמן התקפה מתמשכת של הגדוד
מאותו שלב, הרופא והפרמדיקית העבירו את הלוחם לנמ"ר והתחילו בטיפול. "תוך כדי תנועה, ביקשתי מהפצוע שגם הכרתי מהגדוד, שיספר לי על עצמו", נזכר ד"ר א', "הוא הגיב, ואנחנו בחזרה הסברנו לו מה קרה, ומה אנחנו עושים. הרעיון הוא לבנות אצלו ודאות – במטרה למנוע טראומה".
תוך דקות, הנמ"ר הגיע למנחת הקרוב ברצועה: "יצאנו בדיוק כשהמסוק ירד והרעש היה מחריש אוזניים. רצתי ותפסתי את הרופא שם, הצמדתי את הפה לאוזן שלו, וצרחתי את הפרטים, כדי לוודא שהוא יבין בדיוק את מצבו. מהרגע הזה, מהר מאוד הוא כבר היה באוויר. בשנייה שהפינוי הסתיים, אחד החובשים צעק 'יאללה שיקגו'. היינו באדרנלין מאוד גבוה".
אך העבודה של הצוות הרפואי לא נגמרה כאן. "הכול התבצע בזמן התקפה מתמשכת של הגדוד, ואחרי שהעלנו את הפצוע למסוק – חזרנו מיד לכוננות", מבהיר סרן ד"ר א', "במהירות סידרנו מחדש את הציוד, מילאנו את הנמ"ר ועשינו עיבוד ראשוני, שבו שיחזרנו מה קרה".
42 מהפציעה: לוחם גבעתי הגיע לבית החולים
"פינינו אותו ממש בזריזות", הוא מעיד, "וברגע הזה עוד לא ידענו ש-42 דקות בלבד מרגע הפציעה, הוא כבר יהיה בבית החולים. במקביל, עם נחיתתו, דיברתי עם הרופאים שקיבלו אותו בשטח הארץ. תוך 20 דקות בערך, הגיעו הנתונים הראשונים מחדר הטראומה – וכל הצוות התרגש לשמוע שמצבו התייצב".
בשלושת השבועות שאחרי הפינוי, צוות הרפואה של גבעתי המשיך בלחימה ברצועה תחת צק"ג 9. גם בזמן הזה, הם שמרו על קשר עם הלוחם שנפצע ודאגו לבדוק לשלומו כל כמה ימים, כשהמצב איפשר.
"לצערי, אנחנו מנוסים במספר אירועים כאלו", אומר בכאב סרן ד"ר א', "בזמן אמת, התקשורת בינינו מתבצעת במבט מהיר, כל אחד מבין בדיוק למה השני מתכוון. אנחנו גם נלחמים לצד הגדוד, אז כשאתה מטפל, זה לא לוחם – זה חבר שלך על האלונקה".
תגובות