סיפורם של 100 מחבלי חמאס שמסתתרים במנהרות בשני מרחבים – במרחב חאן יונס ובמרחב רפיח – הוא אירוע שיכול ללוות אותנו גם במרחבים נוספים לאורך כל תקופת ההסכמים.

בעודנו בשלב אחרון אומנם של שלב א', שבו אמורים מחבלי חמאס לשחרר את כל החטופים שהיו ברשותם בערב שמחת תורה (נזכיר כי היו אז 48 חטופים – 20 בחיים ועוד 28 שהוגדרו כחללים), שוחררו אז בתוך פרק זמן של שלוש שעות, בעת ביקורו של הנשיא האמריקני בארץ, כל החטופים החיים. מאז כמעט לאורך חודש ימים משוחררים מדי יום, או מדי יומיים שלושה, טיפים טיפים גופות חללים –  כשכרגע יש בידי החמאס חמש גופות: ארבע של ישראלים, ועוד אחד של עובד זר.

כבר מאתמול בצהריים היה ברור למערכת הביטחון שלאור הלחץ שהופעל נמצאה גופתו של הדר גולדין הי"ד, והחמאס אף דאג לתעד את האירוע – אך מאז שקט. החמאס מנסה כל העת לקשר את האירוע המרגש הזה, והוא מנצל אותו עד תום כדי להביא לשחרורם של המחבלים שנמצאים במנהרות. אותם מחבלים שרצחו רק ב-3 השבועות האחרונים שלושה מלוחמינו.

חמאס רוצה בשחרורם, המתווכות – ובראשם ארצות הברית – רוצות גם הם כדי לא לשבור את ההסכם. אבל לנו – למדינת ישראל, למערכת הביטחון, ולצה"ל – אסור למצמץ בנושא הזה. אסור לוותר ולא לרגע אחד.

אנחנו את חלקנו שילמנו. אלפי מחבלים שוחררו למקומות שונים, ואל לנו ליפול בפח של החמאס ולשחרר את אותם מחבלים שכביכול נמצאים במנהרה מבלי יכולת לצאת ממנה – אחרי שהם נכנסו אליה במודע וממנה פעלו. כל רפיון כזה יגביר גם את הלחץ לגבי החטופים הנמצאים הנוספים שנמצאים בידיו וגם לגבי המשך השלבים הנוספים בעסקה.