ממדאני הוא רק סימפטום: סופו של הרומן הישראלי-אמריקאי מגיע

קרוב ל-60 שנה היו ישראל וארה"ב, בהרבה מידות, שותפות גורל. בהרבה מובנים זה נגמר ואנחנו עומדים על סיפו של עידן חדש, שיכול להתגלות כבודד בהיסטוריה של ישראל.

אמש זכה זוהראן ממדאני, רדיקל פוליטי, מוסלמי, אנטי-ציוני מובהק, לראשות אחת הערים החשובות בארה"ב, והמקושרת ביותר תרבותית ליהדות ויהודים.

אך ממדאני הוא לא תחילתה וסופה של המחלה, הוא סימפטום, חמור ומבהיל, אך בסוף היום רק סימפטום למחלה שמאכלת את ארה"ב כבר שנים, וכעת הגיעה אל שיאה.

המערכת הפוליטית בארה"ב נמתחה לשני קצוות קיצוניים, ושניהם הופכים להיות אנטי-ישראלים ואנטישמיים באופן בוטה. בשמאל האמריקאי תהליך זה החל לפני יותר מעשור, דמויות כמו ראשידה טאליב, בתם של מהגרים פלסטיניים ואנטי-ישראלית בוטה, יחד עם אילהאן עומאר, מהגרת מסומליה אשר גם היא נגועה באנטישמיות לא מוסתרת, הפכו לדמויות מפתח במפלגה הדמוקרטית כבר לפני יותר מעשור.

גם בימין האמריקאי לא חסרים אשמים, למרות שהתהליך שם לקח יותר זמן, הוא הפך לאחרונה נפיץ ומסוכן באותה מידה, דמויות כמו קנדנס אוונס, טאקר קרלסון וניק פואנטס. שמות אשר לקורא אינן מוכרות אך שגורות בפיו של כל שמרן אמריקאי, מפיצות תאוריות קונספירציה אנטישמיות יום יום. תמיכה בהיטלר והאמירה ש"לחמנו למען הצד הלא נכון" במלחמת העולם השנייה הופכות להיות עניין שבשגרה.

ממדאני הוא סימפטום של אותה מחלה, משני הצדדים: אנטישמיות ממארת, חסרת היגיון ובקצב הזה גם ככל הנראה חסרת מרפא. ממדאני הוא נורת אזהרה, שמראה עד כמה הדבר חלחל אל הציבור הרחב, אפילו בבחירות עירוניות עד משקל מקומי וברובו א-פוליטי.

חשוב להדגיש, בניגוד לאחרים, אני לא מטיל אשמה ישירה לכך על אירועי השביעי לאוקטובר, הם היו המאיץ אך לא הגורם, זה נכון שזה אולי היה לוקח מספר שנים נוספות אך התוצאה לטעמי הייתה נשארת דומה.

כי הבעיה איינה בישראל, הבעיה היא בארה"ב. השיח הפוליטי האמריקאי הפך כה רעיל, ששום דבר, כולל היהודים שעד עכשיו היו מוגנים בקנאיות, לא יכול לחמוק מנזק.

כבר עכשיו לקיצוניים שי נגיעה חלקית במנגנוני השלטון, בנו של טאקר קרלסון, שמפיץ קונספירציות אנטישמיות בוטות, מועסק על ידיי סגן הנשיא ואנס, שנחשב לחברו של טאקר. יותר ויותר דמויות בימין רואות באנטישמיות בוטה ומופלגת כפשו עוד חלק מהשיח.

כעת ישראל ממולכדת, והסיכוי שתזכה למזור אי פעם בפוליטיקה האמריקאית קטן ביותר. משני צידי המטוטלת, גם הרפובליקנים וגם הדמוקרטים, עורבות סכנות רבות, וקשה לראות את ישראל חוזרת למקום בו הייתה.

עלינו להתכונן לכך, כהונת טראמפ הזו, הנוכחית, יכולה להתגלות כאחרונה למשך שנים רבות מאוד בה ישב נשיא באמת אוהד ישראל בבית הלבן. יש לצעוד בזהירות, ולהכין את ישראל לעתיד, לבצר את עצמאותנו לקראת הסערה, ובמהרה.