אז מה אנחנו אומרים בסליחות? הסבר קצר

ה' הוּא הָאֱלֹקִים

הסליחות מסודרות בסדר שמקביל לעולמות עליונים. כך נאמר על התפילה שהיא מה"דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּבְנֵי אָדָם מְזַלְּזְלִים בָּהֶם" (ברכות ו ע"ב), ולא מבינים עד כמה חשיבותם גדולה.

בסליחות לפי עדות המזרח יש י"ב תפילות המסודרות לפי סדר הא-ב: רחמנא. אנשי אמונה. תמהנו מרעות. אל תעש עמנו כלה. וידוי. אשמנו מכל עם. אלוקינו שבשמים. עננו אבינו. אדון הסליחות. עשה למען אמיתך. לדוד אליך ה' נפשי אשא. אליך ה' נשאתי עיני. האר"י הקדוש גילה כי י"ב תפילות אלו הן כנגד י"ב פרצופים שבאצילות, על כן צריך להיזהר שלא לדלג על אחת מהן ולא לשנות את סדרן, כי בכל אחת מהן יש רמז למדרגה רוחנית אחרת שבאה אחרי המדרגה הקודמת לה ולפני זו שאחריה.

בגמרא (ראש השנה יז ע"ב) התייחסו חכמינו לסדר הסליחות ואמרו: "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא מִקְרָא כָתוּב, אִי-אֶפְשָׁר לְאָמְרוֹ. מְלַמֵּד שֶׁנִּתְעַטֵּף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּשְׁלִיחַ צִבּוּר, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה סֵדֶר תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ, כָּל זְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִין, יַעֲשׁוּ לְפָנַי כַּסֵּדֶר הַזֶה, וַאֲנִי אֶמְחוֹל לָהֶם עֲוֹנוֹתֵיהֶם". ללמדך שסדר הסליחות הוא כסדר הסליחות שהקב"ה עושה בעצמו. ולכן אנו מקפידים לומר סליחות בעת רצון. בעת שהקב"ה בעצמו מתפלל.

לפי פשטם של דברים אנחנו חייבים להתחיל את הסליחות ב"רחמנא", שמזכירים בו את הברית שכרת ה' עם ישראל. כך מובא ב"ילקוט שמעוני" (במדבר פרק כה, רמז תשעב), כי הקב"ה כרת ברית עם שבעה ואלו הם: אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן פינחס ודוד.

כשם שאי-אפשר להתחיל תפילת י"ח בלי לכוון בברכה הראשונה שמדברת על הברית עם האבות, כך אי-אפשר להתחיל סליחות בלי להזכיר את ברית האבות. שאם לא כן, מנין לנו הזכות לפנות לאלוקים ולבקש על גאולה, אם לא ששמענו הבטחה ושבועה מפיו על הגאולה ועל כוח התפילה להביא גאולה? רק אחר כך אנחנו אומרים את הווידוי ומבקשים את הבקשות ב"אלוקינו שבשמים", כי איך נוכל לבא לבקש על עצמנו אם לא ניקינו את עצמנו מחטאינו והתוודינו עליהם?

גאולת ישראל – קידוש ה' בעולם

בלב הסליחות יש סדרת בקשות שמתחילות במילים "אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם", אחריהן אנו אומרים כמעט מאה פעמים "עננו" ו"ענינן", לבקש שאלוקים ישמע תפילתנו בבקשות אלו. על כן יש לאומרן בכוונה מרובה.

לפני שאנו אומרים את הבקשות הללו אנו אומרים שאף שהבקשות נראות אישיות, הרי הן למען קידוש ה' בעולם: "לִקְדֻשַּׁת שִׁמְךָ עֲשֵֹה וְלֹא לָנוּ" וכו'. כן אנו אומרים בכל הסליחות את המילה "שִׁמְךָ" 49 פעמים, ובעשרת ימי תשובה אנו מוסיפים ואומרים את המילה "שִׁמְךָ" 75 פעמים. כיוון שגאולתם של ישראל היא קידוש ה' בעולם. "שִׁמְךָ נִקְרָא עָלֵינוּ. ה' אֱלֹקֵינוּ: שִׁמְךָ נִקְרָא בְּקִרְבֵּנו" וכו'.

בבקשה האחרונה אנו אומרים: "אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם עֲשֵֹה עִמָּנוּ אוֹת לְטוֹבָה. עֲשֵֹה עִמָּנוּ אוֹת לִישׁוּעָה. עֲשֵֹה עִמָּנוּ אוֹת לְרַחֲמִים. יִרְאוּ שֹוֹנְאֵינוּ וְיֵבוֹשׁוּ. יֶחֱזוּ אוֹיְבֵינוּ וְיִכָּלְמוּ. כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתָּנוּ וְנִחַמְתָּנוּ". בקשה זו לקוחה מ"תפילה לדוד": "אֱלֹקִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם". עליהם מבקש דוד ואומר: "עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה ה' עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי" (תהילים פו). ובאמת צריך להבין: למה שהשונאים יראו ויבושו? למה שלא יתקיים בהם: "כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲ-דֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ: כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹקִים לְבַדֶּךָ", כשם שמובא שם באמצע הפרק?

טעם הדבר מובא ברמב"ם (הלכות מלכים יא), שאומר כי בימי המשיח יהיו גויים שיבינו כי ה' מולך על כל הארץ. אבל יהיו גויים שהמשיח יצטרך להילחם בהם. כך אומר משה בתפילותיו שיהיו גויים שיכבדו את שם ה'. "ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים" (תהלים צו). ויהיו גויים שיתרגזו ממלכות ה' וינסו לעצור את הגאולה. "ה' מָלָךְ יִרְגְּזוּ עַמִּים יֹשֵׁב כְּרוּבִים תָּנוּט הָאָרֶץ (תהילים צט), עליהם יבוא דין גדול. "אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ וּתְלַהֵט סָבִיב צָרָיו". ב"ה אנו זוכים לראות את הדברים הללו מתחילים להתרחש בימינו בכל הארצות סביבנו, שמלאים באויבי ישראל הלא הם אויבי ה'.

רַחֲמִים פְּשׁוּטִים בִּקַּשְׁנוּ מִמָּךְ

בסוף הסליחות אנו אומרים: "רַחֲמִים פְּשׁוּטִים בִּקַּשְׁנוּ מִמָּךְ. כִּי רַבִּים רַחֲמִים עִמָּךְ. צְדָקָה וָחֶסֶד עֲשֵֹה עִמָּנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ". נוסח זה מזכיר את הפסוק: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ: בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'" (ישעיה נד). מהם "רַחֲמִים פְּשׁוּטִים" ולמה הם נזכרים רק בסוף הסליחות?

כתב רבי יוסף חיים זיע"א ("עוד יוסף חי" פרשת וישב) כי יש מקומות שבהם התפילה שלנו פועלת, ויש מקומות גבוהים שאיננו יכולים לעלות אליהם. צמד המילים רַחֲמִים פְּשׁוּטִים מתייחס למקום עליון מאוד שאין לנו נגיעה בו. שואל הרב: כיצד אנו מבקשים בתפילה על המקומות הגבוהים הללו שעומדים ברומו של עולם ואין לנו נגיעה בהם? ותשובתו, כי אחרי ששבנו בתשובה והתפללנו ב"אתערותא דלתתא" התעוררו הרחמים העליונים, בחינת "אתערותא דלעילא".

כך אומר הפסוק (ישעיה פרק נו ז): "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי". הגמרא דורשת (ברכות ז ע"א): "אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל? שֶׁנֶּאֱמַר 'וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי, וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי', 'תְּפִלָּתָם' לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'תְּפִלָּתִי', מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל".

אנחנו עושים את הצעד הראשון, "כפתחו של מחט", ומגיעים רק אל ההר. אבל אחר כך מתעוררים הרחמים העליונים והקב"ה בעצמו מתפלל. ומה הוא מתפלל? "מַאי מַצְלִי? אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה, אָמַר רַב: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַי, שֶׁיִּכְבְּשׁוּ רַחֲמַי אֶת כַּעֲסִי, וְיָגוֹלוּ רַחֲמַי עַל מִדּוֹתַי, וְאֶתְנַהֵג עִם בָּנַי בְּמִדַּת הָרַחֲמִים וְאֶכָּנֵס לָהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין".

הגמרא שם מביאה מיד אחר כך את המעשה ברַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע שנכנס לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנַי וְלִפְנִים וזכה לכוון לתפילה של הקב"ה. בסוף תפילתו נאמר: "וְנִעְנַע לִי בְּרֹאשׁוֹ". כביכול נתקבלה תפילתו. על כן מסיימת הגמרא ואומרת: "מַאי קָא מַשְׁמַע לָן? בִּרְכַּת הֶדְיוֹט – אַל תְּהִי קַלָּה בְּעֵינֶיךָ" (וראה עוד דעת ותבונה למוהרי"ח – פרק ראשון).

כיוצא בדבר אנו אומרים בסוף הסליחות: "שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְֹרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְֹרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְֹרָאֵל". ומדרגה זו של שומר ישראל היא מדרגה מיוחדת, כשם שמביא הרמב"ן (שמות יט ה) כי השגחת ה' בכל אומה ולשון היא על-ידי שרים של מעלה. כמובא בספר דניאל (פרק י כ) "וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם שַׂר פָּרָס וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר יָוָן בָּא". אבל על עם ישראל נאמר: "והייתם לי סגולה מכל העמים", שתהיו בידי סגולה, כדבר נחמד לא ימסרנו המלך ביד אחר. עוד נאמר בישראל: "ואתכם לקח ה'" (דברים ד יט כ) וכך אמר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" (ויקרא כ כז). ועוד נקרא הקב"ה שומר ישראל (תהלים קכא ד, וראה סוטה מח ע"א).

וכותב הזוהר כי יש מקומות העליונים מאוד שבהם אין שינה כלל. עליהם נאמר: "הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל". וזה מדרגת "יִשְׂרָאֵל דִּלְעֵילָּא". וכשאנו שם – אנו מוגנים כל הזמן. על המדרגה הגבוהה הזאת אנו מתפללים בסיום הסליחות ואומרים: "שׁוֹמֵר יִשְֹרָאֵל, שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְֹרָאֵל, וְאַל יֹאבַד יִשְֹרָאֵל, הָאוֹמְרִים שְׁמַע יִשְֹרָאֵל". אמן ואמן.