דווקא בחגים, בתי הכנסת של "הזקנים" נסגרים

הרב אברהם וסרמן מגבעתיים מתאר מציאות בה בתי הכנסת של 'הזקנים' נשארים ריקים ומיותמים דווקא בחגים, וקורא לדור הצעיר חיזרו לבתי הכנסת של ההורים

דווקא בחגים, בתי הכנסת של "הזקנים" נסגרים

אל תבוז כי זקנה אמך (משלי כג)

תופעה כאובה הולכת ומתרחבת בבתי-כנסת ותיקים, שמתדלדלים מיושביהם דוקא בחגים, כיון שלדור המבוגר אין כח לארח את הילדים. הילדים כבר לא ממש ילדים, אלא בעלי משפחות. כך קורה שהדור המבוגר נוסע להתארח אצל הילדים, להנות מן הנכדים, אך בית הכנסת שבו גדלו אותם ילדים – נפגע, מבויש, ועלוב, ובמקרים מסוימים אף נסגר דוקא בחג, בכאב גדול.

דומה, שגם חלק מהמבוגרים הנוסעים מרגישים שלא בנוח ושמחתם נפגמת כשהם נזכרים בשיממון שהשאירו מאחוריהם. לאחר החג יחזרו, וישמעו מאלה שנשארו על הדיכאון, האווירה הקשה, הזכרונות מהימים הטובים והעלבון. (בגבעתיים עירי יש בית כנסת ותיק שנסגר בחגים עקב מיעוט נשארים. ועוד אחד שנסגר מתושביו המקוריים, אך "נתפס" בידי חב"דניקים בחגים).

אוירה שלילית זו משפיעה גם על הציבור החילוני שחלקו רגיל לבוא לביהכ"נ בימים נוראים, ומרחיקה אותו גם בימים אלה. מי רוצה לחוות אוירה מדכאת דוקא בחג? בחג הסוכות יש לדבר השפעה גם על האוירה ברחוב. אזורים שבהם אפשר היה לראות סוכות, להתרשם מאוירת החג, להיכנס ולספוג מקדושת הסוכה – מתרוקנים דוקא לקראת החג מיושביהם, והרחוב שומם מסוכות.

מן הצד השני – קהילות צעירות ברוכות ילדים, כן ירבו, לא מוצאות די מקום בביהכ"נ שלהם ונדרשות לפתרונות מיוחדים, הוספת כסאות פלסטיק לא נוחים במעברים, ואף העברת התפילה בימים נוראים לאולם ספורט, מה שלא מוסיף לאוירה הנדרשת דוקא בימים אלה.

חזרו לבתי הכנסת של ההורים

סבורני שיש חובה מוסרית למי שקיבל מבית-כנסת וקהילה בילדותו ובנערותו, להשיב – ולו במקצת – על כל הטוב ההוא. כדי לא להטריח את ההורים המתבגרים, יבואו הילדים עם האוכל עבורם ועבור הוריהם (שמן הסתם לא יעמדו בחיבוק ידים, ויתרמו את חלקם לסעודת החג). אם נדרש ארגון של הבית והערכות – יעזרו גם בזה לפני החג. את הסוכה יבנו הילדים והנכדים. כל זה כרוך במאמץ, לעתים אף מאמץ גדול. אך כשיבואו להתארח, תהיה זו חוויה מיוחדת גם להם וגם לילדיהם, שיקבלו בדרך זו את מסורת הנוסח והאופי הבאים אלינו מהדורות הקודמים, מה שלא תמיד נשמר בקהילות צעירות.

תהיה זו גאווה גדולה – ומוצדקת – להוריהם המתפארים בהם בפני חבריהם, וגם הזדמנות טובה לפגוש חברים מקבילים להם שלא ראו זמן רב. כך תהיה הקלה לבעיית הצפיפות בקהילות הצעירות. אך העיקר – החייאת מקום תורה ותפילה, המשך קיומו והיותו אבן-שואבת לשכנים כולם, ושימורו לקראת הדור החדש, שבעז"ה יגיע וימלא את השורות.

כך יתקיים בנו הפסוק בהמשך הפרק "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".

==

הרב אברהם וסרמן הוא ראש הכולל בישיבת ההסדר רמת-גן, ורב קהילת 'גבורת מרדכי' בגבעתיים.

תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
על זה נאמר
אחד שזוכר | 17-09-2015 13:24
על דעת המקום ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירים להתפלל... עם בעלי בתים ואין שום בושה בזה.
2
הרב צודק
freebird | 17-09-2015 14:48
הפתרון הוא שראשי ישיבות ומכינות יורו לבוגריהם (כלומר אלו שסיימו את לימודם) לא לבוא יותר לישיבה אלא להתפלל עם ההורים. וכדאי להתחיל עם זה בשמחת תורה.
3
לאיפה לחזור ?
סיני | 17-09-2015 17:28
לבתי כנסת שלא מכבדים "זקנים" ?
4
אין חרדים
שושי | 17-09-2015 22:18
בית הכנסת המתואר בכתבה אין בו כלל חרדים ...והשאלה המתבקשת מה סיבת הדיכאון ? שהרי כתוב "עיבדו את ה' בשמחה