בקריית החסד בחיפה נחנך "מוזיאון ה-7 באוקטובר", המוזיאון הראשון מסוגו בישראל ובעולם המוקדש כולו לאסון הלאומי של השבעה באוקטובר.

אתר זיכרון חי ומטלטל

המוזיאון מהווה אתר זיכרון חי ומטלטל, המספר את סיפורי הזוועה והגבורה של אותו יום באמצעות סרטונים, תצלומים נדירים, מיצגים חזותיים ופריטים אישיים שנאספו מהשטח – ביניהם טלפונים, שרשראות ופריטי לבוש.

ד"ר שמעון סבג, יוזם ומקים המוזיאון, סיפר: "קרוב לשנתיים, עומלת עמותת 'יד עזר לחבר' לילות כימים בהקמתו ובבנייתו של מוזיאון 'השבעה באוקטובר'. מתוך השבר נולדה עוצמה חדשה, אמונה, ותחושת שליחות לשמור על החיים, על הארץ ועל האנושיות שבתוכנו."

הוא עוד מוסיף: "השבעה באוקטובר הפך לסמל של כאב לאומי, של גבורה ושל נחישות להגן על חיי אדם ועל הבית שלנו. השבעה באוקטובר ייזכר לעד כיום שבו הכל השתנה. ביום הזה התעוררנו למציאות אחרת – מציאות של כאב, זעם ואובדן. המוזיאון הוקם כדי להנציח את כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן. חובתנו כחברה לדאוג שלא נשכח את האנשים האלו לעולם. המדינה הזאת היא לא מובן מאליו."

עדות מהלב: זיכרון, שואה וגבורה

בין הדוברים בטקס היה שלמה שרף, סבה של מאי שרף ז"ל, שנרצחה בפסטיבל נובה: "השואה שהייתה באירופה, הדהדה כאן שוב ב-7 באוקטובר, ההיסטוריה כאילו חזרה ונגעה בנו שוב, לא בגולה הרחוקה אלא בבית שלנו. אבל כמו שלמדתי מהורי ניצולי השואה, גם מתוך חושך גדול עלינו לשמור על הזיכרון ולהמשיך בחיים.

מאי שלי, נכדתי היקרה, נקטפה באותו יום נורא. המוזיאון הזה יספר את סיפורה של מאי ושל כל נרצחי השבת השחורה, ויחבר בין הזיכרון הלאומי של השואה לזיכרון הפרטי שלנו. הוא יזכיר את חובתנו – לזכור, לספר ולבנות עתיד טוב יותר."

גם חלי אפרת גנות, אמו של רב פקד דן גנות ז"ל שנפל באותו יום, סיפרה על הכוח לקום מהשכול:

"יש רגעים שבהם נדמה שהכאב גדול מידי, שהשכול כבד מידי, שהוא עומד למוטט אותנו. אבל איכשהו מתעורר בנו כוח אחר – כוח של חיים ותקווה ובחירה להמשיך. מאז אותו יום נשבעתי לעשות הכל כדי להחזיר את הכבוד לשוטרים. מאז אותו יום אני מספרת בכל יום בארץ ובעולם על מסע הגבורה של המשטרה וממשיכה את דרכו של דן להפיץ זרעים של אהבה, אחדות ותקווה."

שורדות השואה והנובה מדליקות את לפיד הזיכרון

את לפיד הזיכרון הדליקו יחד מניה הרמן, שורדת השואה בת 93 מרומניה, ונעמה גל, שורדת פסטיבל נובה בת 26 מחיפה. נעמה נפצעה מירי מחבלים במסיבה ברעים, התחבאה בתוך מכולת זבל במשך שלוש שעות ונורתה ארבע יריות לפני שחולצה במצב אנוש.

נעמה גל: "עבדתי בהפקת הפסטיבל, אחרי שריססו אותי בכדורים במכולת זבל הצהובה. נתקלתי בריטה בחפ"ק של הפצועים. כל מה שעבר לי בראש שאני שוכבת עליה ומדממת למוות, זה איך בעלה שוכב מטר לידי והיא בוחרת לטפל בי. זה שאני פה זה בזכותה."

ריטה ידיד: "בזמן שהחזקתי לנעמה את היד, הרגשתי שאני מפריעה לה למות והיה לי צורך לחזק אותה, בייחוד אחרי ששכבתי תחת בעלי גיא שחטף שלושה כדורים בזמן שהתחבאנו תחת קראון הכרטיסים. אני רוצה להתנצל בפני משפחתה של מאי, ולהגיד לכם כמה קשה להמשיך בחיים. ושיש הרבה אנשים מדהימים שלא עומדים, ולא מדברים ולא מחזקים אחרים. סליחה מאיתנו, הלוואי ונצליח להשמיע את הקול של מאי ואחרים כמה שיותר. גם אני וגם נעמה עושות המון הסברה בעולם, כדי שלא נשכח ולא נסלח על מה שהיה. הבטחנו אחת לשנייה שנישאר."

411 מלאכים לבנים

המוזיאון מציג גם עדויות חיות של שורדות פסטיבל נובה, לצד מיצגים בינלאומיים מרגשים – ובהם "מלאכים רוקדים", יצירה של האמניות הילה אביר וטלי קיז'נר, שאיבדו את אחיהן ובניהן בפסטיבלי הדרום.

מוזיאון 7 באוקטובר (צילום: מיכה בריקמן)

הילה אביר: "המיצג מייצג 411 מלאכים לבנים – אחד לכל חיים שנגדעו בפסטיבלי הדרום. לוטן אחי הותיר צוואה פשוטה: לא לפחד ולזכור גם לחיות. זה הניצחון האמיתי."

לזכור, להנציח ולספר – כדי שהחיים ינצחו

מעבר להיותו אתר הנצחה, המוזיאון ישמש מרכז חינוכי ולאומי שיארח תלמידים, חיילים ומבקרים מהארץ ומהעולם, במטרה להעביר את סיפור העם והאדם ולהבטיח שהאירוע המזעזע לא יישכח לעולם. המוזיאון, שהוקם בהשקעה של כ-4 מיליון דולר, ממוקם לצד "מוזיאון השואה" של העמותה שהוקמה בשנת 2015 – חיבור שמבקש להעביר מסר ברור: החובה לזכור, להנציח ולספר – כדי שהחיים ינצחו.